אין אולי אדם בכדורסל הישראלי שמכיר את גילי מוסינזון טוב ממני. אחד מהטאלנטים היותר גדולים בכדורסל הישראלי גדל מגיל אפס באוסישקין המיתולוגי. הבן של יגאל מוסינזון האגדי ואמא חנה, שחיה עבורו ובשבילו.
גילי נותר יתום מאביו בגיל צעיר מאד. ביום שאביו נפטר הוא הלך לאימון כדורסל. הוא רצה להיות כוכב כדורסל והכדורסל רצה אותו כוכב. בגיל 17 כבר שיחק בבוגרים של הפועל תל אביב והפך לשחקן דומיננטי. הכל זרם לכיוונים הטובים, ובכל זאת גילי פיספס את הקריירה ובגדול. לדעתי שלא באשמתו אלא יותר בגלל גונבי דעת.
מאמנים כושלים במסווה של סוכנים וכל מיני שרלטנים השתלטו עליו בגיל צעיר. חלק מאלה שמתקיפים אותו כיום רצו להתעשר על גבו, שיבשו לו את הקריירה, הבריחו אותו מהפועל תל אביב בעזרת בוררים וזה קרה יותר מפעם אחת. אני אהבתי את גילי כמו בן, סבלתי בכל פעם שפרח ממקומו הטבעי הפועל תל אביב וסובביו סובבו לו את הראש לרעות בשדות זרים.
