"איבדתי ידיד אמת": על פרידה מאגדה

כאשר נחתתי במדור הספורט של מעריב, לפני כך וכך שנים, אבי מלר עוד סגר עמודים בשעות שבהן אנשים נורמליים כבר ישנו או לפחות ניסו להירדם. אני סיקרתי את הפועל באר שבע בתקופה שבה ניהלו אותה אנשים מורכבים; כאלה שמבטיחים לך עולם ומלואו בשבע בערב, ובחצות זורקים לך פירורים ושואלים למה אתה לא אומר תודה.

בכל פעם שעוד מאמן עף, ועד למינוי הבא אחריו, רדפת אחרי האיש החזק במועדון כמו שרודפים אחרי רוח רפאים. לילה אחד, רגע לפני מינוי המאמן העשירי באותה עונה, או לפחות כך זה הרגיש, מלר התקשר אליי. “חיימק’ה״, הוא אמר בקולו השקט והמרגיע, “אני מבין שצפוי לשנינו ליל שימורים. שומר לך מקום ל-300 מילה. מציע שתיסע לברנש שמנהל אצלכם את העסק ותראה מה קורה אצלו, שלא נתבזה מחר בבוקר״.

עליתי על הגרוטאה שלי וטסתי למקום עבודתו של בעל הבית. כשהתפרצתי למשרדו, על אפם וחמתם של נושאי כליו שנשבעו שהוא לא שם, גיליתי שהמאמן החדש בדיוק מקבל את ברכת הדרך. “בדיוק פתחתי בקבוק קוניאק״, אמר הבוס בקולו המלטף. הנה, קח את הכוסית. בוא נרים לחיים ושיהיה במזל״. 

עם כוסית מלאה קוניאק ניגשתי לטלפון הנייח במקום והתקשרתי למפקדה בקרליבך. מלר, שהיה כנראה לבדו במערכת, הרים מיד את האפרכסת. “רק תגיד לי מי המאמן שלכם, וסע לשלום״, אמר. השם עבר אליו מיד, ואני יכולתי לחזור למשתה ולחאפלה הבלתי נמנעת. למחרת במדור הספורט של מעריב הייתי חתום על הידיעה הכי איכותית שלי באותן שנים. מלר חיבר אותה בסגנונו הייחודי, ואני התהדרתי בנוצות שלא באמת היו שלי.

חותכים לאי הבריטי. קיבלתי מהעיתון אישור לסקר את יוסי בניון כשהיה פטיש משמעותי בווסטהאם ואמור היה לפתוח מול השדים האדומים. כדי לקדם את הפרויקט נדרשתי למלא עשרות עמודים, על פי דרישת מנהלת הפרמייר ליג. מלר התנדב להכין את הטופסולוגיה. “אבי, אתה לא צריך לסבול מזה שהייתה לי מורה מזופתת לאנגלית,” אמרתי לו. “חיימק’ה, הכול בסדר. הכול מוכן. שתהיה לך נסיעה מוצלחת, ואולי לשם שינוי גם תזכה לראות את מנצ’סטר יונייטד שלך מנצחת בלונדון״. 

זה לא קרה. מה שקרה, שאיבדתי ידיד אמת. מלר’קה, לעולם לא אשכח אותך. כבר מתגעגע.