sportFive1335566 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
קשה לחגוג את חזרת הכדורגל (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
קשה לחגוג את חזרת הכדורגל (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

"זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן
זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים
מהכביש המהיר לכל בית בעיר
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה
דממה דקה"
(אהוד בנאי)

1. מה שבלט יותר מכל בפתיחת המחזור הזה היה השקט. השקט המצמית והמדכא. הסיבה הארצית שלא היה קהל אתמול במגרשים היתה הוראות פיקוד העורף, אבל בדרך לא דרך - הכדורגל הישראלי שוב סימל את התחושה העמוקה שהיתה בקרב כל מי שהתעסק בו - מראשון השחקנים ועד אחרון העיתונאים. הדממה הזאת, שהחלה בדקת הדומייה הכואבת והמצמררת בבלומפילד אבל נמשכה לאורך כל המשחק, זעקה יותר מכל דבר אחר.

לפני שלושה שבועות כתבתי כאן, באתר הזה, על הצורך הדחוף להחזיר לפעילות את משחקי הכדורגל. רציונלית, אני עדיין עומד במאה אחוז אחרי מה שאמרתי - הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית, יש חשיבות להמשכיות של החיים, למרות הכל. אבל כמו ששרה לאה שבת בפזמון של "הדג נחש", אי אפשר לשקר את הלב.

חזרת הכדורגל הישראלי היתה רחוקה מכל חגיגיות, ומה שבלט בה בעיקר היה העצב העמוק. אמנם כמעט חודשיים עברו מאז ה-7.10, וכולנו עברנו המון בחודשיים האלה, אבל לא באמת יצאנו מההלם. וייקח הרבה זמן עד שנחזור להתעסק בכדורגל כמו שהתרגלנו.

וכן, גם בתקופת הקורונה לא היה קהל ביציעים; אבל אז עוד ניסו להמשיך ולשמר את הפסאדה. שמו קולות של קהל ברמקולים, כדי לנסות ולשדר שהעסק רגיל ורק הקורונה מפריעה. במקרה הזה, אפילו לא ניסו לבלף - כי לא היה איך. הכדורגל הישראלי, כמו כל מדינת ישראל, היה עצוב בערב הראשון של החזרה - וכך צריך לשפוט את כל המחזור הזה.

למה עם רוני לוי. זה לא זמן לניסיונות (עודד קרני) (צילום: ספורט 5)
למה עם רוני לוי. זה לא זמן לניסיונות (עודד קרני)|צילום: ספורט 5

ואולי זו גם התנצלות קטנה שלי: הטור הזה יעסוק, עד כמה שאפשר, בכדורגל. בצדדים המוארים והמוארים פחות של המחזור הזה. מעל כל מה שאני כותב צריך להופיע הדיסקליימר הענק הזה - כל טעות, של שחקן או מאמן או אפילו דובר, היא תחת הנחת היסוד שכולנו עוד לא במיטבנו. גם לא אני. אבל אם אנחנו מנסים לחזור לשגרה, זה הזמן לנתח - בזהירות המתבקשת - את מה שראינו. ושיהיה לנו בהצלחה.

2. הפועל ת"א. במסיבת העיתונאים שבה הוצג בורחה למה, הפועל תל אביב התעקשה להציג את המינוי הזה כמחושב ומחויב המציאות. רצינו למנות אותו בעתיד, ולוח הזמנים רק התקצר, חזר ואמר המנהל המקצועי חן סול (בווריאציות שונות). דהיינו, בורחה למה הוא מאמן העתיד של הפועל, והשאלה היחידה היתה רק שאלת העיתוי.

וכמובן שלא על ההפסד להפועל חיפה זה יימדד - כאמור, הכל מגיע תחת הנחת היסוד, ומדובר בקבוצה שלא התאמנה הרבה זמן ולא שיחקה כמעט חודשיים. ובכל זאת, קשה לי לקבל את הטיעון הזה. הבחירה במאמן עם רזומה כל כך דל להוביל את "הפרוייקט" של הפועל תל אביב, מרגישה פחות כמו מהלך מחושב ומושכל ויותר כמו שליפה מהמותן, תגובה מהירה לעזיבה המפתיעה של מייקל ולקאניס.

קצת כמו מכבי חיפה במינוי של מסאי דגו, גם הפועל תל אביב נתקעה בלי מאמן והעדיפה את הדרך הקצרה - מינוי איש מתוך המערכת, בתקווה שדברים יצליחו, מאשר את הדרך הארוכה יותר של מינוי אישיות חדשה. סול אפילו אמר את זה בעצמו, כשטען ש"למאמן חדש היינו צריכים להסביר הכל מההתחלה". ובהנחה הדי סבירה שמהעונה הזאת לא ייצא יותר מדי, ולרדת - כנראה שהקבוצה הזו לא תרד, אפשר לנסות ולהריץ מאמן צעיר, שאולי יתפתח למשהו בעתיד. לעשות ניסיונות.

ויכול להיות שהניסיון הזה גם יעבוד, בסופו של דבר. אבל קצת כמו עם "הסטנדרטים החדשים" שהוצבו, כביכול, בתחילת העונה - מסתמן פער בהפועל תל אביב בין הרטוריקה הגבוהה והשאפתנית לבין המעשים המאוד "ישראליים", במובן הלא טוב של המילה, של ההנהלה הנוכחית בעונה הזאת. ואם הכדורגל לא מצליח מי יודע כמה, לפחות את הרטוריקה אפשר קצת להוריד לקרקע.

מדמון. כוכב נולד (דני מרון) (צילום: ספורט 5)
מדמון. כוכב נולד (דני מרון)|צילום: ספורט 5

3. בית"ר. יש מילה אחת שאנחנו לא מפסיקים לשמוע בזמן האחרון. "קונספציה". היא שייכת, כמובן, לעולם שבחוץ - האמיתי, המסוכן, זה שהוא באמת עניין של חיים ומוות. אבל להיות שבוי בקונספציה זה, בפשטות, להמשיך ולהאמין בעיקרון או ברעיון - גם כשהוא לא עומד במבחן המציאות.

ועכשיו, בואו נדבר על בית"ר ירושלים. את הנסיבות המקלות כבר אמרתי, אבל לצד כל אלה - יוסי אבוקסיס הגיע למשחק הזה מול הפועל פתח תקווה כמי שנשאר דבוק לדברים שאף פעם לא עבדו בקבוצה הנוכחית. ההחלטה לעלות עם שלושה בלמים, כולל אדי גוטליב, לא הוכיחה את עצמה נגד פאוק (בשני המשחקים), ולא מתאימה לסגל הנוכחי בשום צורה - סגל שבו מרכז ההגנה הוא חולשה ולא חוזק.

במקום לנצל את העובדה שיש בקבוצה הזאת שחקני קישור טובים (למשל - לפתוח עם תומא, סורו וקריאף, שפתח את העונה טוב) ולנעול את האמצע, הוא השאיר שלושה בלמים לא טובים מאחור, שם לפניהם - למעשה - רק קשר אחורי טבעי אחד, ובמאץ' אפ מול סמואל בראון או אבי ריקן - בית"ר היתה פרוצה לגמרי, וכל התקפה של הפועל פתח תקווה היתה קרובה לשער.

ואחרי הפחתת הנקודות, לבית"ר ירושלים אין הרבה מקום לטעויות. זה כבר הפסד שלישי רצוף שלה (כולל השניים לפני פרוץ המלחמה), יש לה רק שתי נקודות מתחילת העונה, וחדרה - שכבר סומנה כיורדת בטוחה - מחברת שני ניצחונות רצופים. אם העסק בבית"ר לא יתחיל להתעורר, זה עלול להיות מסוכן מאוד.

וכנראה שכמו תמיד בהיסטוריה של בית"ר - הקהל הוא פקטור, וגם היעדרו. בית"ר אף פעם לא הסתדרה באמת עם יציעים ריקים (גם עם יותר מדי קהל יש לה בעיה, אבל זה כבר דיון נפרד), כאשר אין לה את מנת האנרגיות שהקהל מספק לה. וכל עוד המצב הנוכחי יימשך, ואפשר לנחש שהוא יימשך עוד זמן רב - הירושלמים נמצאים בבעיה לא קלה בכלל.

המנצח: אלעד מדמון. הפעם האחרונה שבה שיחקנו כדורגל בלי קהל ביציעים למשך זמן, היתה בקורונה - והתקופה הזאת, שבה לא היה לחץ של קהל והתאפשרו כמעט "תנאי מעבדה", עזרה ללא מעט שחקנים לשקם או להתחיל את הקריירה שלהם. שגיב יחזקאל הוא אולי הדוגמא המובהקת לכך. ייתכן מאוד שמדמון הצעיר של הפועל חדרה, רק בן 19, הוא שחקן שכזה - שיכול להרוויח מההפקר של היציעים הריקים, ולקבל "סטארט" הולם לקריירה. נגד מכבי פתח תקווה זה נגמר בשלושער, ולכו תדעו איך זה יימשך.

המפסיד: יוסי אבוקסיס. על חוסר ההצלחה המקצועי שלו כבר דובר כאן, אבל המאמן של בית"ר מקבל את תואר המפסיד - בעיניי - על דבריו בסיום המשחק. גם אם הגול שנפסל היה גבולי (והוא היה גבולי), האשמת ה-VAR בעיניי היא צעד מוגזם. עם ה-VAR או בלעדיו, זה משחק שבית"ר ירושלים - שהושקע בה לא מעט - היתה צריכה לנצח. והפער המקצועי בין מה שהיא התיימרה לייצג, לבין מה שהיא הביאה למגרש (עם כל הנסיבות המקלות) - זועק לשמיים, וגדול הרבה יותר מהחלטה של שופט.

המספר החזק: 4. ארבעה כרטיסים אדומים נשלפו בשבת הזאת במשחקי הליגה (ויש עוד שני משחקים בהמשך העונה), שניהם באותו המשחק. לשם השוואה, בכל חמשת המחזורים הקודמים היו שישה כרטיסים אדומים בסך הכל. מה זה אומר? יהיו כאלה שיגידו שזה אפקט של היעדר המשחקים והיעדר האוויר, אולי של אגרסיות וחוסר ריכוז - בכל מקרה, זה נתון יוצא דופן.

השם החם: פורצ'ן באסיי. כבר הרבה זמן שהחלוץ של הפועל פ"ת נראה כמו משב רוח מרענן - מהיר, נמרץ, חד ומצליח להפתיע גם הגנות חזקות. אתמול הוא התכבד גם בשער ניצחון, שהוא גם גול בכורה בליגת העל, וזה שער שהגיע לו - אחרי לא מעט עבודה קשה בפתיחת העונה הזו. האמצעים של העולה החדשה אמנם דלים יחסית, אבל היא מוכיחה שוב שבשביל לזהות זרים טובים לפעמים לא צריך הרבה כסף - אלא עין ויכולת לזהות שחקנים. באסיי נתן לה אתמול שלוש נקודות, יכול להיות שבהמשך הוא ייתן לה הרבה יותר.

אל תשכחו את: הפועל חיפה. כי בשקט בשקט, הקבוצה של רוני לוי כבר עם 13 נקודות מתחילת העונה (לשם השוואה, בעונה שעברה היו לה שבע נקודות במחזור השישי של הליגה), יש לה את גיא מלמד שנותן מספרים יפים, ובעיקר יש לה שוב - כמו בקבוצה המוצלחת האחרונה שנבנתה בהפועל חיפה, זרים מוצלחים כמו פרננד מאיימבו או פליפה סנטוס. קבוצות של רוני לוי נוטות בדרך כלל להתחיל טוב ואחר כך לרדת ברמה, אבל בינתיים בצד האדום של הכרמל נהנים ממה שיש - ויש לא מעט ליהנות ממנו.