נתחיל מהסוף: אף אחד מאיתנו לא באמת יודע איך זה ייגמר. גם אם ברור שמהאירוע אליו נקלעה ישראל, בעל כורחה, נצא מדינה אחרת - עדיין לא ברור באיזה אופן. ובהקשר ברור, גם הכדורגל שלנו לוט בערפל - אוהדים רבים, מכל הקבוצות, כבר לא יישבו ביציע. סימן שאלה גדול מרחף על מי שכן יישב ביציעים.
גם הקבוצות, כמובן, תיראנה אחרת לגמרי - בטח בכל הקשור לשחקנים הזרים, שלא ממהרים לחזור לכאן. וזה עוד בלי לעסוק בשאלה מתי בכלל יהיה אפשר לשחק כאן כדורגל. שאלה שהתשובה עליה עדיין בספק גדול, כשהחטופים עדיין בעזה, החיילים עדיין מפטרלים ושלושת רבעי מדינה נמצאת תחת איום רקטי.
אבל אנחנו מחפשים לראות את האופק. תמיד, בכל מצב. זה אולי גם חלק מה-DNA שלנו. והנה, לפניכם, ניסיון להסתכל אל מעבר לתקופה הקשה הזו - ולנסות לדמיין את הכדורגל שיהיה כאן, בשוך הקרבות. מאחר והזרים בסימן שאלה, וחלק מהם כנראה לא יחזור בכל מקרה, רצינו לבחון את הסגל הישראלי של הקבוצות נכון להיום. כשמנטרלים את הזרים, מי מסוגלת להעמיד קבוצה טובה יותר במצב הנוכחי?
וכמובן שמדובר בהערכה בלבד - ברור שהמאמנים יסגלו את עצמם למציאות החדשה, וברור גם שתהיינה לא מעט העברות בין הקבוצות (אולי גם ישראלים שיחזרו ארצה מחו"ל). ובכל זאת, הנה ניסיון לדירוג עוצמה של הסגלים הישראליים (כולל מתאזרחים) בליגת העל.
אחרונות - הפועל חדרה והפועל פ"ת. שתי קבוצות שקשה להפריד ביניהן, או לקבוע מי טובה יותר. גם כך מדובר בשני מועדונים עניים יחסית, עם סגל שגם עם הזרים היה לא מספיק טוב, ובלעדיהם יהיה הרבה יותר קשה להצליח.
12. מכבי בני ריינה - גם הקבוצה של סעיד בסול ושרון מימר בנויה לא מעט על הפגיעה בזרים. הנרי ואקה, סמביניה וכמובן מארק קוסטה ההונגרי הם חלק מהותי בהרכב של ריינה. מה נשאר בסגל הישראלי? שלומי אזולאי, שיודע תמיד לתת את השערים שלו, קייס גאנם שינסה להביא מה שנשאר, מרוואן קבהא שיספק מנהיגות וגד עמוס שיעניק את היכולת הרגילה שלו בין הקורות. יספיק להישארות? אולי בגלל המצב הלא טוב בשתי הקבוצות שמתחתיה.
11. מ.ס. אשדוד - קבוצה שגם כך, פתחה את העונה הזו רע מאוד וצברה רק נקודה אחת אחרי חמישה מחזורים, שתצטרך להסתדר ללא טימותי אוואני, קלארק רוברטסון, אפילו ג'ורדן בוטאקה שזה עתה הגיע - נמצאת בבעיה. כן, מחלקת הנוער של אשדוד ממשיכה לעבוד, אבל קשה להגיד שהיא מצליחה לספק משהו לסגל בטווח הקצר. אם רק הסגל הישראלי מדבר, היא תצטרך להיאבק חזק על ההישרדות בליגה.
10. בית"ר ירושלים - הקבוצה שטקטית, הכי תפסיד אם לא יהיו כאן זרים. כי כל הז'יטונים של ברק אברמוב ויוסי אבוקסיס, בשנים האחרונות ובוודאי בקיץ הנוכחי, הושקעו בחיזוק הזר - מיגל סילבה כשוער, איסמעילה סורו במרכז השדה, פרד פריידיי ומיירון ג'ורג' בהתקפה. בלעדיהם, בית"ר שגם ככה היא קבוצה חסרה ולא שלמה, נראית חלשה עוד יותר. ירדן שועה עוד פה, והוא הכלי המרכזי שלה בהתקפה, אבל קשה להגיד שיש לו עם מי לשתף פעולה. אבוקסיס ואברמוב יחזיקו אצבעות שכמה שיותר מהשחקנים שלו יחזרו מחו"ל, כי אחרת - עוד עונה עלולה ללכת לאיבוד.
9. הפועל ירושלים - אצל כל קבוצות הליגה, המכה העיקרית של היעדר הזרים היא בהגנה. רוב הקבוצות מחזיקות בבלמים, מגנים או שוערים זרים - במקרה של האדומים מעיר הבירה, זה הכל ביחד. אדבאיו אדליי (למרות שפתח את העונה לא טוב), אילוז' יאו ואונדז'יי באצ'ו הם שלושה נכסים אדירים שאינם חלק מהסגל הישראלי. התחליפים שלהם? לא משהו. הנחמה תהיה במתן חוזז ואופק ביטון, שינסו לתרום משהו בהתקפה - אבל ירושלים גם כך נחלשה בקיץ, המלחמה עלולה עוד להחליש אותם יותר.
8. בני סכנין - דווקא סכנין הגיעה ערוכה יותר לאפשרות של משחק ללא זרים, כי היא הרי היתה שם ממש לא מזמן - כשפתחה את העונה הזו, גם בגביע הטוטו ואפילו במחזור הראשון בליגה, ללא הזרים שלה ובעיקר עם השחקנים המקומיים (בגלל שלא עברה בבקרה). הם, מצידם, התעלו לגודל השעה וסיפקו כדורגל מצוין. סכנין יודעת שיש על מה לסמוך במחלקת הנוער שלה - ושחקנים כמו תאג'י, בדארנה ובאסל חורי יקבלו הזדמנות אדירה לפרוץ.
7. הפועל חיפה - דווקא להפועל חיפה העסק די התחבר בתחילת העונה הזו, אבל זה הגיע לא מעט בעזרת זרים כמו פליפה סנטוס או פרננד מאיימבו. ברמת הישראלים, יש לה את אלחמיד, תומר יוספי שפתח את העונה מצוין וכמובן את גיא מלמד - אולי החלוץ הישראלי הטוב מחוץ לשלושת הגדולות, אבל זה כנראה לא יספיק לפלייאוף גם השנה.
6. מכבי פ"ת - הקבוצה של הלוזונים פתחה את העונה נהדר, וזה הגיע בעיקר בגלל הישראלים שלה: אנאס מחמיד, שכיכב במשחק מול סכנין, עידן טוקלומטי שממשיך להפגין כישרון, מאור לוי שמציג יכולת טובה וגם וטרנים כמו טל בן חיים או בן שהר. למכבי פ"ת תמיד היה בסיס ישראלי מוצק בגלל מחלקת הנוער שלה - במציאות שאחרי המלחמה, זה יכול להיות נכס חשוב אפילו יותר מתמיד.
5. הפועל ת"א - כי אם מנטרלים לרגע את הזעזוע הלא צפוי שנפל עליהם, עם הליכתו של המאמן ולקאניס, כשמסתכלים על ההרכב הפוטנציאלי הישראלי, מגלים 11 לא רעים. הפועל תחטוף מכה רצינית אם זובאס לא חוזר, אבל חוליית הגנה של בלוריאן וישראלוב, קישור של בנימין, קנצפולסקי ואיינבינדר, והתקפה של אלטמן, לאיוס וצ'יבוטה - הם משהו שיכול להשיג פלייאוף עליון בליגה שלנו.
4. מכבי נתניה - בלי לדעת, נתניה בנתה לעצמה סגל ישראלי בכלל לא רע; גם היהלומים נפגעו במרכז ההגנה, אבל עדיין יש להם את איתן אזולאי כקשר נמרץ, לירן רוטמן ובר כהן שאחראים על הברק, עוז בילו שממשיך להשתפר ואיתמר שבירו שהגיע ממש לפני המלחמה כשחקן רכש - יכול מאוד להיות שהוא יהיה ה"אקס פקטור" הלא צפוי בדרך להתמודדות טובה בסגל הישראלי של רן קוז'וק.
3. הפועל ב"ש - גם באר שבע תרוויח משני מתאזרחים שהשתרשו כאן, מיגל ויטור (שכרגע עדיין בחו"ל) ומריאנו בריירו. מצד שני, פגיעה משמעותית תהיה בהקשר של עמדת המגן השמאלי - בהיעדרו של הלדר לופס, כשגם אנטוניו ספר כבר קנה לעצמו חלק מרכזי בהתקפה. שי אליאס ורועי גורדנה מחזיקים את הקישור, גיא בדש ואלון תורג'מן ינסו לתת את שלהם בהתקפה, ואולי מעז ייצא מתוק, וזו תהיה ההזדמנות של אמיר גנאח לפרוץ באמת.
2. מכבי חיפה - מדיניות המתאזרחים, שהתחזקה מאוד בקיץ האחרון, מוכיחה את עצמה במקרה של הירוקים. שלושה שחקנים שהיו אמורים להיות זרים - הם חלק מהסגל הישראלי: דניאל סונדגרן, עלי מוחמד ואריק שוראנוב (שגמר את העונה).
מנגד, לירוקים יש בעיה קשה בהגנה מאחר ואין מחליף אמיתי לפייר קורנו, וכשמדברים על ישראלים נטו - גם הבלם הכי טוב, עבדולאיי סק, לא נספר (למרות שבמציאות הוא כבר חזר לארץ). אקס פקטור נוסף הוא דיא סבע - שאמור היה לקחת על עצמו אחריות גדולה, אך כעת נשאלת השאלה אם ואיך יהיה חלק מהקבוצה בעקבות הסיטואציה המתוחה בינו לבין הקהל.
1. מכבי תל אביב - מצד אחד, שלושה זרים משמעותיים יש בלב של הקבוצה הזאת: פליסיו מילסון, ככל הנראה הזר הטוב בליגה עד ה-6.10, איוון מאסון ששולט בעמדת המגן הימני (בעיקר ההתקפה) וכמובן המאמן רובי קין. אבל מצד שני, כשמסתכלים על ההרכב נטול הזרים - קשה להגיד שהצהובים חטפו מכה כואבת מדי.
רוי רביבו כמגן שמאלי, דור פרץ ו-ואן אובריים (היהודי) במרכז השדה, ושלישייה קדמית של יונתן כהן, דור תורג'מן וערן זהבי - היא מערך סביר ביותר לעלות איתו לליגה. אולי אפילו לקחת איתו אליפות.
סוף דבר
המסקנה העיקרית היא שהקבוצות הישראליות עדיין מאוד תלויות בזרים שלהן. בעיקר בכל מה שקשור ל"ליגת ישראל השנייה", שם החיזוק מחו"ל יכול להיות ההבדל בין פלייאוף עליון לעונה של מאבקי הישרדות.
כולנו עדיין בהולד בגלל המלחמה, ומקווים שהיא תסתיים בשלום (תרתי משמע). במצב כזה, כמובן שהכדורגל משחק תפקיד משני. אבל אם יש אינטרס למשחק שכולנו אוהבים, היא שגם השחקנים מחו"ל ישובו. אחרת, הענף בבעיה קשה. ואת זה, כנראה, יודעים גם בקומות הגבוהות.
