זה לא כעס. אין עצבים. זה סתם עצב גדול שנכנס ללב ומסרב לצאת. כי באמת לא אכפת מאובדן הנקודות. כאלו היו ועוד יהיו. וזה גם כל כך שולי בנקודה הזאת בזמן. כי כל מה שיש זה עצב. כמו שהגדיר מישהו בפרלמנט המחצית המדוכדך - זה הרגע בפוקר שבו אתה מבין שאתה הקרפיון בשולחן.
זה אולי לא היה המשחק הכי גרוע של של מכבי תל אביב העונה. אבל בוודאות הוא המשחק הכי מתסכל שלה. הרגע שבו כל הפאסון, והמרצ'נדייז, והשמות הגדולים, ומחלקת המדיה האדירה כבר לא יכולים להסתיר את חוסר האנרגיה וחוסר החדות. אנחנו ביציע התקשנו להסתיר את גודל הבושה. זה לא נעים להודות ששיחקנו מול 10 שחקנים של נס ציונה עם שלושה בלמים. זה מביך לספוג ככה גול משום מקום.
מכבי נראתה על הדשא כמו קבוצה שלא יודעת מה היא רוצה. לא מעצמה ולא המשחק. קבוצה עייפה מנטלית, בלי שום יכולת להרים את עצמה. גם בדקות הבודדות שבהן היא הצליחה לייצר מצבים, רמת הסיומת הייתה של מחנה אימון במירלו. אם יובאנוביץ' וזהבי לא מסוגלים להבקיע את המצבים שהם קיבלו, אין למכבי מה למכור במשחק כזה.
אבל אלו היו עוד הדקות הטובות יחסית. מהרגע שבו נכבש הגול הראשון, מכבי פשוט הורידו הילוך. לנס ציונה לקח דקות בודדות להשוות בגול שאומנם נפסל בגלל נבדל, אבל היה צריך להעיר את הקבוצה כמו פטיש חמש קילו. במקום זה חטפנו עוד לפני המחצית את אחד השערים הרכים בהיסטוריה של השערים הרכים. ומאותו הרגע היה ברור שהמחצית השנייה, שהייתה אומרה להיות לא יותר משיוט, הפכה למחצית סיוטית שבה התברר יותר מהכל שמתחת לחליפה של האיומים יש גוף שהוא יותר רופס מקטלני.
כן, היו דקות יחסית מוצלחות שבהן ההגנה של נס ציונה נאלצה לעבוד. הכדורים אכן שרקו פה ושם סביב השער שלהם. בחמש הדקות הראשונות אחרי החילופים היה נדמה שמשהו כן מתחיל לעבוד. אבל שוב ושוב נס ציונה נפלו (אין מה להגיד על זה. ברוכים הבאים לליגת העל) ועצרו כל אפשרות למומנטום.
היו הרבה דיבורים בשבועות האחרונים על הפער הבלתי נתפס כמעט בין מכבי של משחקי הבית למכבי של משחקי החוץ. הבשורות הטובות הן שמול נס ציונה הפער הזה נסגר. חבל שזה היה שבמקום לשדרג את משחקי החוץ, השחקנים הפסיקו לשחק גם בבית.
זה משחק שמשאיר את האוהדים עם יותר שאלות מתשובות - איך יכול להיות שגלוך הוא זה שיוצא ראשון וזהבי משחק 90 דקות? איך יכול להיות שיונתן כהן כבר עולה וכל מה שהוא עושה זה להעמיס את האמצע עוד יותר? איך יכול להיות שדן ביטון? ואיפה היה לוקאסן הנהדר כל הזמן הזה?
אבל השאלה הגדולה באמת היא איך ממשיכים הלאה? והתשובה לא מאוד ברורה. מצד אחד, תחושת "הלכה העונה" היא אולי מפלט ממכר, אבל קצת מוקדמת. מצד שני ברור שבשלב הזה, כל דיבור על אליפות הוא בדיחה. מכבי צריכה להגיע לפגרת המונדיאל, עדיף בלי לאבד עוד נקודות כדי לשמור על טווח סביר מהצמרת, ואז לנסות להמציא את עצמה מחדש. כי אם היא תמשיך ככה, היא על המסלול הבטוח לשום מקום.
הכותב הינו אוהד מכבי ת"א, מבקר מסעדות ומהנדס קריאייטיב
