שבועות ארוכים הוא היה נוכח-נפקד בטוטו טרנר. מינורי על הדשא, עיניו כבויות באימונים. הרגיש חנוק בנגב ורצה לשרת קל״ב בצפון; להוריד את הרגל מהגז ולתת למנוע של הפרייבט לנוח מכל הרונדלים. תחברו את הקילומטראז׳ שעבר מכפר מנדא לבית האדום ותגיעו לירח.
בימי חול נתקע בפקקים, לעיתים הגיע באיחור למקום העבודה. פעם אחת, בימי רוני לוי, הוא אפילו נטש את האימון ללא אישור המאמן. בפרלמנט של שלמה אילוז עדיין מחכים להחלטת ועדת המשמעת. בשבתות וחגים דחק בבאר שבע לפתוח את השער, עד שקיבל את המפתחות. ונשאלת השאלה למה השאילו אותו ומי נתן את ההוראה?
באר שבע הלכה לקראתו מטעמים הומניטריים, יגידו לכם יודעי דבר, מה גם שמדובר בהפועל חיפה, קבוצה חביבה ולא מזיקה (לכאורה), אז מה כבר יכול להיות. בטרם קרסה הקונספציה האמינו שחאתם בשליטה. מקסימום יטאטא כמה כדורים, ירים לרחבה תוך כדי פריצה מימין, כמו שהוא אוהב, ובסוף העונה יחזור לאלונה בריצה. או שלא. על הנייר, חאתם חתום לשנתיים נוספות בב״ש, אבל כדאי לעקוב אחר תנועותיו בקיץ הקרוב.
עד שנדע סופית אנה פניו מועדות ביולי 2023, ידענו שמשהו טוב עובר עליו. אצל קלינגר ובן מרגי חזר לאלחמיד החיוך. עם לואיי טאהא, לויטה וחנן ממן זה הרגיש כמו בתזמורת של ברק בכר בימי הקונצרטים של פעם. כוורת חוזרת, והעקיצה על חשבון הבית. קרן מימין, וולה מהאוויר. הרשת מתרוממת וקבלו את התנצלותו. חצי חיוך מתובל בסערת רגשות. ״רגשות מעורבים״, כהגדרתו של חתן השמחה. עוד כמה הופעות כאלה, והאדומה החיפאית רשאית להגיש מועמדות לפלייאוף העליון. נקווה שיואב כץ יהיה ערוך ומוכן לקראת הגשת החשבוניות.
אצל מחזיקת הגביע מחזיקים מחאתם. בחימום אוהדי באר שבע זימנו אותו לשיחה צפופה ביציע הדרומי, בליווי קריאות קצובות ״חתאם בוא לפה״, ״חתאם בוא לפה״, אולי בתקווה שהשטיח האדום ישכנע אותו לשחק כמו בפתיחת העונה: מהוסס וחסר מוטיבציה. בסוף חתאם נתן משחק גדול, אחד הטובים שלו אי פעם. בדרך לחדר ההלבשה הוא נתקל בפניו המופתעות של רמזי ספורי, שניגש אליו בזהירות. עוד כמה חברים מימי חומה ומגדל התגודדו סביבו. מה עשית לנו, יא חאתם.
בתפר שבין פוזנן בחוץ, ולך בבית במסגרת הקונפרנס, הברדות הלכו על ניצחון בכל מחיר - ושילמו ביוקר על טעויות בהגנה ועל החלטה מקוממת באכזריותה של שופטי ה-VAR. הקווים שנמתחו סביב הגפיים של שכטר פחות ברורים מהגבול הימי בין ישראל ללבנון.
