דן מורי הודיע אתמול (שלישי) על פרישה מכדורגל בגיל 34 לאחר קריירה ארוכה שברובה הוא שיחק בבני יהודה, שם הפך לשחקן משמעותי ואף הניף גביע בתור קפטן הקבוצה. רגע לאחר ההודעה על הפרישה ברשתות החברתיות מורי הגיע ל"מגרש פתוח" ודיבר על הקריירה, על הסיום הצורם ועל התקופה באירופה.
הבלם סיפר על התחושות: "רגשות מעורבים, יש קצת אכזבה וקצת שמחה. מסתכל אחורה על הקריירה היה נחמד וטוב. ממאי כשסיימנו את העונה זה צף לי בראש. הגעתי למסקנה שבשלב הזה של הקריירה ובגילי זה רק יעכב אותי, אז אמרתי שהגיע הזמן להרים דגל לבן ולהגיד תודה על הכל ולהמשיך הלאה בחיים".
על הסיום עם בני יהודה: "כיוונתי לחזור לבני יהודה, לא היה אכפת לי להיות שחקן קצת פחות משמעותי ולעזור לצעירים. זה לא קרה והגעתי למסקנה שיותר חשוב לי לדאוג לעתיד שלי ולדברים האחרים שמעניינים אותי. אני מאוכזב ומתוסכל. במצטבר הייתי כמעט 15 שנה בקבוצה הבוגרת של בני יהודה. רציתי לסיים אחרת, אבל אני לא בוכה על חלב שנשפך".
"חושב שאין לבני יהודה הרבה שחקנים ששיחקו את כמות השנים ששיחקתי. קצת מאוכזב מהסיום, שהייתי צריך לקבל שתי משכורות אחרונות עם תביעה. נתתי למועדון מעל ומעבר, נתתי מעצמי פיזית, ויתרתי על המון הצעות וכסף. אבל שוב, אני מקבל את זה ושלם עם כל ההחלטות שלי. המועדון היה בכאוס עד חודש יולי אוגוסט ולא היה עם מי לדבר. עכשיו כשמשה הגיע הם רוצים לבנות משהו חדש והמאמן שהיה פחות התחבר לזה שאחזור, נפלתי בין הכיסאות. כואב, אבל לא נורא".
"לא כיוונתי לפרוש בגיל 34, אני פיזית במצב טוב ויכולתי להמשיך עוד. קורה מה שקורה בבני יהודה. חושב שלשמור על שחקני העבר זה צריך להיות משהו בבסיס, יש למועדון צביון מיוחד ואם הם לא ישמרו את שחקני הבית שלהם, הסוף שלהם יהיה לא טוב".
מורי המשיך ודיבר על בני יהודה: "כל הזמן אמרתי שבני יהודה מזכירה לי את שמשון וקבוצות כאלו. לא רוצה לחשוב שבני יהודה תתפרק. במצב שלהם בטבלה זה לא מזהיר אבל מאמין שמשה ומי שעומד שם יקחו בראש את המועדון בידיים. לגבי האצטדיון, אין להם מספיק קהל שמגיע כל שבוע. צריך לבנות אצטדיון שיותר מתאים לסטנדרים ואם אפשר להכשיר את השכונה מה טוב. חושב שבני יהודה צריכה להתאים את עצמה לגודל שלה כי בלומפילד עושה לה רע. גם כשמגיעים 3,000 איש זה נבלע באיצטדיון הענק הזה".
על הרגע הכי טוב שלו והיציאה לאירופה: "הזכיה בגביע היה הרגע הכי טוב שלי. אמנם זה קרה פעמיים בשלוש שנים אבל לפני זה לא קרה שלושים שנה. נהיה חזקים בספרי ההיסטוריה של המועדון, אלו זכרונות נעימים. אני מסתכל לאחור ואני ממש שמח על הקריירה שלי, חוויתי אירופה ומועדון גדול. היה לי כיף. לצאת באותה תקופה מבני יהודה לאירופה (ויטסה) זה לא דבר של מה בכך. זו תרבות אחרת ומשמעת אחרת. הלוואי שיישמו את זה בארץ".
"באתי מוכן לחו"ל ואתה עדיין מקבל סטירה כי זה מרחק של כמה שעות טיסה וזה לא מוכר ואפילו האוכל אחר. כמה שתכין את עצמך זה יהיה מאוד קשה, כמה שיותר להכין את הקרקע. רצית להמשיך, אני זוכר שהיו כמה הצעות שפחות היו טובות לי אז. השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו היה ווילפרד בוני, תמיד הייתי שומר עליו באימונים".
על המאבק בזמן הקורונה ברשתות החברתיות: "יש לי קול להשמיע בעולם הכדורגל והספורט ולקחתי צעד אחורה. אני קורא לכל הכדורגלנים להביע דעה ולשתף. קיבלתי תגובות קשות מצד הקהל אז העדפתי להישאר בקונכיה שלי אבל אני חושב שזו טעות כי כן צריך להשמיע קול. זה הרגיש כמו כפיות טובה. חבל שזה נגמר ככה".
