את הטור על הדרבי כתבתי כבר ביום ראשון. נאמר בו שנפסיד 3:0, שזהבי יבקיע, שהאבוקות יעצרו את המשחק (טעיתי בקטנה, הימרתי על 12 דקות), שיהיו לנו הזדמנויות, אבל בסוף יהיה איזה שער אדיוטי שנבשל (מצטער למקין, יודע שלא התכוונת) ואז בגארבג' טיים זה יגמר כרגיל.
היו שנים שבהן הם היו טובים יותר מאיתנו. היו גם שנים הפוכות. לא היה מעולם פער מנטלי כזה. לא ב-5:0 הראשון ולא בשני. הפועל פריכה כמו גלידה שנמסה בשמש. הנחמה הקטנה שלי היא שיונתן לא הבקיע. וזהו בערך. חוץ מזה, לא נרד. אני גם חושב שמכבי לא תהיה אלופה. אתם בטוח תתקנו אותי אם אני טועה.
על תפקוד המשטרה כבר נאמר ונכתב הכל. הכי מזכירים את ההגנה של הפועל. גם על האבוקות. זריקת הכדורים? סיפור האהבה ביני לבין הגרעין הקשה של שער 5 ידוע. אומר זאת כך: באולטרטאס, כמו בכביש, תהיה חכם, לא צודק ולא מתחכם. אם אני מנחש נכון את דייני ההתאחדות, שגם סיפור האהבה ביני לבינם ידוע, אפשר להתחיל לשתול שם עציצים. אגב, הצעה: מכבי והפועל הולכים יחד לבג"צ נגד ההחלטה של הסגירת יציעים. אם משטרת לואי דה פינס אחראית, אז היא אחראית.
עוד דרבי. עוד מעט נחגוג עשור לנצחון האחרון. אלה יהיו חגיגות מרגשות. עלי מוהר יכתוב טור, אריק איינשטיין יבוא להופעה חד פעמית.
אז את הטור כתבתי כבר בראשון. בזמן שנחסך, עד שיבוא עלי, ישבתי ורשמתי שיר. מה שנשאר, הרי, זה לכתוב שירים. משוררי הדלות תמיד הצטיינו בעת מצוקה. קבלו:
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא
כמו ב-26 באפריל 2014
כשדמארי הבקיע והיה בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שרק יהיה לו מחליף שידע להבקיע בדרבי
וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב האדום לא יפגע
בקצב רגיל זה יבוא
ואז גם עומרי אפק הקשיש יחמיא
ויגיד שזה לא היה משחק גדול
אבל העיקר לנצח רגע לפני שהוא פורש לפנסיה
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
יהיה איזה חלוץ שיבקיע
ואיזה בלם שיפסיק לחלק מתנות
ועד אז –
איך שמחנו בשלוש
כי הרי אחרי רביעיות ושלישיות מנס ציונה ומזיו אריה
שלוש זה לא כזה נורא
ועכשיו רק לסחוט תיקו מבני ריינה
כי יום אחד זה יקרה
משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא, אתה תראה
ואם אני אראה?
האמת? כבר לא בטוח
