הפעם רותם חתואל היה שותף לחגיגות הניצחון ולא נזקק לסדרות חינוך מול פני האומה. חבוק בזרועות חבריו, תפס מספר 77 באדום את מקומו על במת השמחה המאולתרת בטרנריה, קורן מאושר ומבסוט עד השמיים. עם שבעה שערי ליגה וממוצע של גול בכל 52 דקות קל יותר להיכנס לספר השיאים של גינס מאשר להרכב של אליניב ברדה.
אפשר להבין לרוחו של ״שחקן חודש אוקטובר״, ששואף לעלות ב-11 גם בנובמבר ומתבאס בכל פעם מחדש מניחוחות הספסל; כפי שמותר להעניק לברדה את הקרדיט שהחלטותיו נקיות משיקולים זרים. ווינר בנשמתו, נטול אגו וחף מגינונים. רק המטרה הסופית מעניינת אותו והיא מעוצבת בצורת צלחת עגולה. וכן, כל באר שבעי יודע באיזה צבע ברדה רוצה את הפס כסף. פליז, תחסכו ממנו את הפרצופים החמוצים. כל עוד הקבוצה מחממת לאוהדיה את החורף, הולכים אחריה באש ובמים. לא עושים עניין מלחיצת יד קרירה בין המאמן לכוכב בדרך לאפטר פארטי.
לפעמים יש צרות של עשירים. ערמת הכשרון של הציידים בחלק הקדמי מחייבת לחלק את עור הדוב בין כולם. רק אם אפשר, תרעננו את הוראות ההפעלה של הכידון באוזני סולימאני.
כבר משחק שני ברציפות שאיתי שכטר הבלתי מתכלה פותח על חשבון חתואל, וכדור הארץ ממשיך לסוב על צירו. גול גדול נגד בני ריינה, בישול מול חדרה, ועוד לא דיברנו על הערך המוסף בחדר ההלבשה. איתי לגבעתי. לוחם אמיתי, בלי טריקים ובלי שטיקים.
הכול עבד על פי התוכנית עד שהגיע איתות עצבני מסמי ועופר. מכבי חיפה מנצחת בדרבי? ביג דיל. כשהיא מאמללת את יואב כץ ועוד מגול עצמי של עבד חאתם אל חמיד זה כבר סיפור אחר. מכיר עורכי מקומונים בבאר שבע ששקלו לטוס לפנות בוקר לבית הדפוס כדי להחליף את עמוד השער.
לפני שאל חמיד קלקל לאקסית את נשף הניצחון, הלכו נשיפותיה של חדרה ונחלשו. אסף נמני, בתלבושת שחורה וטמפרמנט של גווארדיולה, רקד כמה דקות על הזירה בטרם השליך את המגבת. מנאום העופות הפילוסופי שלו נשארו עצמות וכמה נוצות מפויחות. העופות הדורסים מארץ הנגב נגסו בבשרה של חדרה והחזירו אותה למימדיה הטבעיים. קבוצות מסוגה, שבאות להפריע עם טונות של דפנסיביים, גורמות לך להגדיל ראש ולתמוך בהקטנת הליגה.
