בית"ר ירושלים לא תודה בזה מפורשות. היא תנסה להתעקש שהעבודה של הקבוצה לא מעורבת ברעשי רקע, אבל לצופה הממוצע זה כבר ברור: הכאוס מקומת ההנהלה, מחלחל אל הדשא. בסיומו של שבוע שבו הבעלים, משה חוגג, נעצר בחשדות חמורים, הקבוצה שלו סיימה הערב (שבת) ב-0:0 משמים מול הפועל חדרה, ושוב - לא תצליח לחבר רצף של שני ניצחונות.
6,000 צופים הגיעו הערב לטדי, למרות סגירת היציע המזרחי, אבל ראו את הקבוצה שלהם רחוקה מלהרשים, רחוקה מלייצר כדורגל ראוי לשמו. מדי פעם היו הברקות, מצידם של אדווין ג'אסי, ירדן שועה או מרקו ינקוביץ', אבל אלה היו הבלחות שלא תאמו את רוח המשחק כולו. בפועל, דווקא הפועל חדרה היתה השיטתית יותר - והיא גם היתה הרבה יותר קרובה לשער.
אפשר, אם רוצים, לדבר על המשחק שהיה הערב בטדי במונחים של כדורגל. לדבר על הקבוצה חסרת האופי, על כך שלבית"ר חסר מנהיג אמיתי. אבל האמת היא שכל מה שהשחקנים עושים על הדשא, הוא הרבה יותר ביחס למצב שמחוצה לו. כשהמועדון כולו עומד על כרעי תרנגולת, בפעם ה-70 מיליון לאורך ההיסטוריה, אי אפשר (באמת) לצפות לניסים מהשחקנים. או מהמאמן.
והמילה הטובה מגיעה להפועל חדרה: הקבוצה של מנחם קורצקי הגיעה לירושלים ללא רגשי נחיתות, ולמעט מספר דקות במחצית הראשונה - היו יותר טובים מהבית"רים. מנחם קורצקי הוכיח שגם אם אין יותר מדי כישרון אצל השחקנים שלו, לב מברזל יש להם.
ובית"ר? היא נכנסת לרצף המשחקים הבא (בליגה): בני סכנין בחוץ, מכבי תל אביב בבית, מכבי חיפה בחוץ, הפועל באר שבע בחוץ. את הנקודות שהיא לא אספה הערב, יהיה לה הרבה יותר קשה להשיג בעתיד.
ואם לא עכשיו, אימתי?
