העיר באר שבע אבלה בעקבות מותו של אמציה לבקוביץ׳, שאימן את הקבוצה באמצע שנות השבעים והצעיד אותה לשתי אליפויות היסטוריות בשנים 1976-1974. שניים מכוכבי הקבוצה, מאיר ברד ושלום אביטן, נזכרו בימים היפים תחת הדרכתו של אמציה.
ברד: ״אמציה היה האיש הנכון במקום הנכון. אדם צנוע ומיוחד במינו שחיפש את הביחד ורק חיבר בינינו. דיבר בגובה העיניים, אבל היה איש חכם מאוד. עובדה, הוא הכיר אותי מנבחרת הנוער ומהנבחרת הבוגרת, וכבר באימון הראשון ביקש ממני לעמוד במרכז המגרש. לשחקנים הוא אמר -׳הנה מירו, תמסרו לו את כל הכדורים. הוא כבר יעשה את העבודה׳״. ברד מגלה כי הוא היה בעצם השושבין להגעתו של המאמן המיתולוגי לבירת הנגב: ״אמציה היה העוזר של עמנואל שפר בתקופה ששיחקתי בנבחרת ישראל. הוא נחשף ליכולות שלי ואני התרשמתי מהאישיות שלו. כשחזרתי מאחת השליחויות בחו״ל, זימנתי אליי את ראשי המועדון ואמרתי להם שמצאתי מאמן שיתאים לנו כמו כפפה ליד. לא שברו לי את המילה והביאו אותו״.
על האיכויות המקצועיות של אמציה, אומר ברד: ״הוא עשה לנו אימונים מיוחדים, ואחרי כל אימון השאיר אותנו לשעות נוספות במגרש כדי שנבעט לשער. היינו ילדים מהשכונות, ואמציה היה כמו האבא שלנו. אהבנו אותו, נתנו את הלב בשבילו. כל שחקן זומן לשיחות אישיות, הוא כמו פסיכולוג, ירד לפרטים הכי קטנים כדי להשיג את הפרס הגדול. מעבר לכך, הוא המציא את שיטת המגינים התוקפים בישראל , וכך מדינה שלמה הכירה את יעקב כהן ואורי בנימין. בנינו בעזרתו קו ביצורים חדש עם שחקנים לוחמים כמו ראובן אלבז, שלמה בן דוד, משה אבוגזיר ועובדיה צבי. על אליפות לא דיברנו עד הניצחון על כפר סבא, ואז היה ברור שאמציה הביא אותנו לבאר. בחגיגות האליפות עמדנו על המרפסת ב׳בית העם׳, 30 אלף תושבים בכו מאושר, ואני חושב שגם אמציה הזיל דמעה. זה יום עצוב לבאר שבע. אדם גדול הלך מאיתנו״.
שלום אביטן תיאר בשפתו הציורית את חוויותיו המשותפות עם המאמן שאפשר לו לשתות מהבאר: ״אמציה היה אדם נעים הליכות שהביא דברים חדשים לנגב. מיעקב כהן ואורי בנימין שהיו מגינים הוא הפך למעין חלוצים. שניהם לבד היו יכולים לתקוף את ברית המועצות. קבוצות לא ידעו להתמודד מול חמישה ושישה חלוצים, בזכות הטקטיקה של אמציה כל היריבות התבלבלו נגדנו. באספות אמציה דיבר קצר ולעניין, לא כמו מאמנים אחרים שדיברו שעות עד שהשיער היה נושר לנו מהראש. היתה לו טביעת עין, מיד הוא זיהה שיש לו כוכבים בקבוצה, וכשיש שחקנים כאלה לפעמים מעלימים עין, כמו במקרים שהייתי מדלג על אימוני בוקר כי אהבתי להתעורר בצהריים".
אביטן המשיך: "התמונה הגדולה הייתה חשובה לו, והוא התעסק בדברים החשובים באמת. בשלב מסוים, בעיקר באליפות השניה, שיחקנו כמו מכונה, ואז אמציה היה מכנס אותנו לפני משחקים ואומר ׳אתם יודעים כדורגל, לכו תעשו את העבודה׳. זה יום קשה לכולנו. חבל שאנשים כמו אמציה לבקוביץ׳ נעלמים מהעולם״.