קריירה גדולה הגיעה לסופה. שלומי ארבייטמן הודיע היום (שישי) רשמית על פרישה מכדורגל, זאת לאחר דרך ארוכה, שהתחילה אי שם ב-2003 במדי בית"ר ירושלים. ארבייטמן בן ה-36 זכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה, והיה מלך השערים של ליגת העל בעונת 2009/10 עם 28 שערי ליגה עבור חיפה. לאורך הקריירה החלוץ שיחק גם בבית"ר ירושלים, הפועל באר שבע, הפועל תל אביב וגנט הבלגית. לזכותו של ארבייטמן עשר הופעות במדי נבחרת ישראל.
כך כתב החלוץ בהודעתו: "פרישה. איך בכלל מעכלים דבר כזה? ישבתי אתמול מול הארון בבית, מבט אחרון לעבר הנעליים שאיתן שיחקתי עד לאחרונה. ואז נזכרתי. חזרתי מעט אחורה, לגיל שבע. גם אז ישבתי מול הארון והבטתי לעבר הנעליים. אלה היו נעליי הכדורגל הראשונות שלי. הייתי הילד הכי קטן בקבוצה, הכי קטן באוטובוס והכי קטן בשכונה.
חזרתי לזכרונות ולשנתונים הראשונים. למשחק ההוא, לשלושער הראשון שלי בגמר הגביע מול מכבי תל אביב בקבוצת הילדים. חזרתי ל"משחק השלום" אחרי הסכם אוסלו, שבו השתתפתי בגיל עשר. משחק של 7 דקות נגמר 0:0 ולחצנו ידיים - כי זה מה שהכתיב ההסכם. אבל אני נשארתי במגרש. כי אני לא מסוגל לסיים משחק בתיקו. המשכנו לשחק, עשיתי 1:0. מראה לקריירה.
כל הלילה לא ישנתי, כי זה רגע שאתה לא מסוגל לדמיין כשאתה עדיין משחק. נזכרתי במשחק הראשון בבית"ר ולאן הקריירה התגלגלה משם. שתי אליפויות עם מכבי חיפה, מלך השערים של ליגת העל, 100 שערי ליגה. פעמיים גביע הטוטו. איזה כבוד היה לי להיות חלק מהדבר הזה.
אבל אחרי שנה וקצת של ניסיונות חוזרים - הבנתי. אני לא יכול לחזור למגרשים. אי אפשר לעכל, אבל גם קשה לדרוך על הרגל. זוכר את הזימון הראשון לנבחרת כאילו זה היה אתמול, זוכר כל רגע בליגת האלופות ובליגה האירופית, כל אחד מ-28 השערים בעונת השיא במכבי חיפה.
ואולי בכלל לא צריך לעכל. אולי צריך לומר תודה לאלה שעשו את זה עבורי טוב יותר. למשפחה שלי שתמכה בי לאורך כל הקריירה ובזכותה הגעתי להישגים. תודה רבה לכם. על הכל. לילדים שלי, שעבורם אבא תמיד יהיה החלוץ הכי טוב בעולם - אני יודע שאתם לא זוכרים הרבה (לכו ליוטיוב, זה שם). לאריק איזיקוביץ' ובית"ר טוברוק, שהיו לי לבית
לקריירה של ארבע שנים באירופה. לשלושער בהופעת הבכורה בנבחרת. לכל אחת מהנבחרות הצעירות ששיחקתי בהן. למספר 19. ל-28. למספרת ההיא בבאר שבע, שלא אשכח לעולם. ולכם, האוהדים. לכל אחד ואחת שהיו שם, שקראו בשמי, שהבקעתי עבורם. לכל הקבוצות שבהן שיחקתי. תודה על היחס החם שקיבלתי מכן לאורך השנים. אז הנה, אזרתי אומץ כדי לומר את זה - זה קורה היום. זה קורה עכשיו. אני פורש מכדורגל. ולכם, דור צעיר ומוכשר, לילדים שיושבים עכשיו מול הארון ומביטים בנעל הכדורגל הראשונה שלכם - תאמינו בעצמכם, לכו עם החלומות שלכם עד הסוף. אתם תגשימו אותם. פס, פס, בסוף זה יבוא. שלומי".
