מכבי חיפה כבשה 25 שערים בשבעת המשחקים האחרונים שלה בליגה. ממוצע של 3.5 שערים למשחק (2.7 מתחילת העונה). כשרואים כאלה מספרים אצל באיירן מינכן או ליברפול, אומרים "וואו", אבל כשזה קורה בחצר שלנו, זה מרגיש חלק מהנוף. אבל צריך להסתכל על זה אחרת. ה-0:6 של מכבי חיפה על בני סכנין, הוא משהו שנצרב בתודעה עוד הרבה קדימה, לא רק בגלל התוצאה. הנה עובדה, הפעם האחרונה שבה הירוקים כבשו שישייה, דינו אנדלובו הבקיע רביעייה מול הפועל רמה"ש. מישהו היה זוכר את זה אם לא התוצאה?
הקבוצה של ברק בכר גיהצה את סכנין. זה בליץ שהתחיל מהדקה הראשונה, מהבעיטה של צ'ארון שרי לחיבורים. זה לא ה-0-6 מ-2013, אלא כזה של הקבוצה הכי מאומנת שראיתי ממכבי חיפה. אולי היו טובות מהקבוצה הנוכחית, אבל לא מאומנות כמוה. זה בא לידי ביטוי במספר היבטים. חיפה של בכר משחקת בסגנון ושיטה שאין דומה לה בישראל. כל שחקן בחלק הקדמי, יכול לתפקד כחלוץ או בכנף. לכן מאוד קשה לשמור על שחקני ההתקפה. אצילי מימין, במרכז או בשמאל, גד עמוס עד עכשיו לא מבין איך הוא זה שכבש מולו בתוך רחבת החמש, עד שאולי הוא בא לו גם בחלום. אצילי הוא לא רק התקפה, אלא זה שמתחיל את ההתנפלות על הבלמים של היריבה מיד עם איבוד הכדור. אלף אלפי הבדלות, כמו שעושה מנצ'סטר סיטי. זה אולי לא אותו הדבר, אבל הסגנון זהה.
לטעמי, רק ברק בכר יכול להוציא רמת אימון כזו מקבוצה ישראלית, יחד עם הצוות שלו. בכר מוכיח (שוב) שאולי, מדובר במאמן הישראלי הגדול בכל הזמנים. זו קבוצה מאומנת ברמה שהאלתורים של בכר נראים כמו הברירה הטבעית של כל שחקן. חוסה רודריגס, קשר אחורי, אבל גם בלם, ששיחק העונה כמגן ימני ואמש כמגן שמאלי. זה כמו לכסות עם שמיכת יחיד יחידה שלמה בצה"ל ושלכולם יהיה חם בלילה. רז מאיר כמגן שמאלי, גם היתה הברקה. שלושה מגנים שמאליים פצועים וזה לא מורגש. הגוף עם חום, אבל מתפקד כרגיל. זו המהות של קבוצה מאומנת.
קחו רגע שלושה חודשים לאחור: אם היו מציירים על הלוח חוליית הגנה שכוללת את שון גולדברג כבלם, רודריגס כמגן שמאלי או רז מאיר בעמדה הזו, סביר שזה היה מעלה תהיות לאן העונה הזו תלך מבחינת מכבי חיפה. אלא שבקבוצה המאומנת הזאת הכל נראה בסדר. לפעמים נדמה שעלי מוחמד, שגם ככה נדמה שיש כמה ממנו על המגרש, יכול בקבוצה כזו להיות גם חלוץ. שישאל את עפרי ארד איך זה מרגיש אחרי שהבקיע פעמיים בשבוע האחרון. ברק בכר ייצר את התבניות, כך שרק צריך למלא אותן, ולא משנה במה.
מול סכנין הכל בלט לעין. עלי מוחמד תיפקד מול האמצע החזק של סכנין כמו מכונה. הוא הוציא את בירם כיאל מהמשחק, עיצבן את איהאב גנאים עד שהוחלף. לצ'ארון שרי היה הרבה יותר קל לעלות על המסלול כשהמכונה עובדת. כשהכל עובד, שרי הוא לא תוספת כוח משמעותית, אלא מוצר שאין להשיג בכדורגל הישראלי.
אבל, את כל זה מכבי חיפה תצטרך להביא ביום שני למשחק מול מכבי ת"א. הצהובים יגיעו לכרמל בלי הפסד לחיפה בסמי עופר במשחק ליגה. כדי להכתיר את הקבוצה הנוכחית בתואר "קבוצה היסטורית", צריך להביא את רמת האימון שיש במכבי חיפה גם למשחק הבא, במשחק שיש בו יוקרה וגאווה, הרבה מעבר לשלוש נקודות. כי אם אני זוכר עד היום את דינו אנדלובו וכנראה שאזכור את ה-0:6 על סכנין, תארו לכם מה יהיה עם ניצחון מהדהד על מכבי ת"א. קל זה לא יהיה.
