הדיון החל להתפתח בימים האחרונים - ועורר סערה גדולה: מהי היריבות הגדולה ביותר בכדורגל הישראלי? איזה עימות בין שתי קבוצות מייצר את האש החזקה ביותר, את הדלק המניע של משחק כדורגל טוב - כזה שייזכר לשנים. הדרבי התל אביבי נחשב הרבה שנים לתשובה המוכרת, הכמעט מובנת מאליה, לשאלה הזו. אבל בשנים האחרונות קם לדרבי מתחרה - היא היריבות בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. עוד שני מועדונים גדולים, שנאבקים כבר שנים ארוכות על הבכורה בכדורגל הישראלי, מייצרים שורה של שוברי קופות בעימותים ביניהם, וייצרו מתוך השנאה הספורטיבית משהו גדול ומרתק.
אז החלטנו לעשות השוואה, ולנסות לפרק את המונח "יריבות" - מה מרכיב את המילה הזו בעולם הספורט? מהם שורשי היריבות הספורטיבית, כפי שאנחנו מכירים? על פי ההגדרה שאנחנו קובעים, יש לה שלושה מרכיבים עיקריים: משחקי ענק, זמן (כמה זמן היריבות נמשכת) - ואי אפשר בלי השנאה הספורטיבית. לפי המדדים האלה, אפשר לצאת לדרך.
אורך הזמן - נדמה שכאן יש נוק אאוט ברור לדרבי של תל אביב. דרבים משחקים בתל אביב משנות השלושים של המאה העשרים, עוד הרבה לפני שהיתה כאן מדינה באופן רשמי. מכבי והפועל תל אביב התקיימו כישויות ספורטיביות עוד בימי הישוב הישן, לתוך הקמת המדינה, ובכל עשור יש לה ביטויים בדברי הימים של הכדורגל שלנו. היריבות הזו היתה כאן, גם כאשר שתי הקבוצות לא נאבקו על תארים באופן ישיר. מכבי ת"א ומכבי חיפה, לעומת זאת, זו יריבות חדשה יחסית - כזו שהתפתחה בעיקר בשנות השמונים (ה-0:10 המפורסם ב-1988 היה סוג של נקודת פתיחה), שהן שנות הלידה של מכבי חיפה כמועדון רלוונטי בכדורגל שלנו. מאז, היריבות בין הירוק לצהוב סיפקה לא מעט אש - אבל ברמת משך הזמן, הדרבי מנצח.
משחקי ענק - כאן התחרות יותר צמודה. מכבי ת"א ומכבי חיפה הרי אחראיות ללא מעט רגעי כדורגל על זמניים שכולנו זוכרים, גם אם (כאמור) הם לא נמשכו הרבה זמן. אבי נמני כובש בקרית אליעזר, יוסי בניון עובר הגנה צהובה שלמה בבלומפילד, ג'ובאני רוסו מחמיץ פנדל גורלי בגמר הגביע, ברוך דגו הופך לגיבור הרגע עם ניצחון ענק על הירוקים שבאו מליגת האלופות.. רשימה חלקית בלבד. גם לדרבי יש את הרגעים שלו: ה-0:5 והמטריות של 1970, גילי לנדאו נוגע ביד בגמר הגביע של 1983, אותו 0:4 מטורף של המכבים ב-1991/92 ואפילו ערן זהבי, שהיה גיבור בשני הצדדים, עם אותו שלושער מפלצתי ב-2014. אז מה מנצח? כנראה שכן כמות הזכרונות הטריים עושה את שלה. לדרבי התל אביבי אין המון רגעים גדולים בשנים האחרונות, ובמובן הזה את הזכרונות של מכבי ת"א ומכבי חיפה יהיה להם קשה לנצח. 1:1.
שנאה ספורטיבית - קשה למדוד את האספקט הזה, כי הוא מתרחש במוחותיהם ובליבם של אנשים. ובכל זאת, מהתרשמות חיצונית בלבד, השנאה של אוהדי מכבי חיפה למכבי תל אביב (שבוודאי היא החזקה ביותר עבור הקהל הירוק) היא בסופו של דבר מעט חד צדדית. מכבי ת"א תמיד תשנא יותר את הפועל, וכמובן שזה עובר גם בדרך ההפוכה. השנאה הזו ידעה שלל ביטויים, לגיטימיים יותר וגם הרבה פחות, שמגמדים את היריבות הסוערת בין הירוקים והצהובים. מכבי ת"א ומכבי חיפה היא יריבות שנשמרה בעיקר לדשא - הפועל ומכבי תל אביב, לעומת זאת, מביאות איתן תיעוב הדדי הרבה יותר גדול.
מסקנות - הדרבי התל אביבי, אדום מול צהוב, הוא לדעתי היריבות הגדולה יותר. זו שכתבה לא מעט פרקים בתולדות הכדורגל שלנו, נמצאת כאן הכי הרבה זמן וגם מעוררת בין הצדדים כעס אותנטי. כמובן שהשאלה הזאת היא, בסופו של דבר, תלויה בעיני המתבונן וכל אחד יראה אותה אחרת. ובכל זאת, כשחושבים כמה דורות של אוהדים אחורה חיו את ההתמודדות הזאת כמשחק סוער, יצרי, כמה כל אחד מאוהדי שתי הקבוצות שיעלו הערב (20:45, 5SPORT) לבלומפילד יוכל לספר לפחות על דרבי אחד שלא ישכח, מבינים שזו כנראה היריבות הגדולה והמגדירה של הכדורגל שלנו. אין לה מתחרות אמיתיות.
