סימון ביילס, נאומי אוסקה, מרדי פיש ועוד ספורטאים גדולים רבים נאלצו להתמודד במהלך הקריירה שלהם עם התקף חרדה. אם חשבתם שבספורט הישראלי התופעה אינה קיימת, חשבו שוב. בשיחה עם דניאל זילברשטיין כוכב הפועל חיפה אלון תורג'מן סיפר על החוויה הקשה שעבר השנה וסיפר כיצד אפשר להתמודד.
"הייתי בבידוד במלון בווינה, חליתי בקורונה באותה התקופה. פתאום התחלתי להרגיש לחצים בחזה, האוויר התחיל להיסגר עלי, היה לי קשה לנשום, אבל לא ידעתי מה זה כי לא הכרתי. לאט לאט זה התגבר ונהיה חזק יותר ויותר. לא הצלחתי לנשום. התקשרתי לאחותי – מזל שהיא ענתה – אני לא יודע מה היה קורה אם היא לא הייתה זמינה. יש לה ניסיון בקטע הזה, היא ניסתה להרגיע אותי, הייתה תחושה לא נעימה והיא היחידה שהצליחה להרגיע אותי".
"לא הבנתי מה קורה לי בגוף, תוסיף לזה את הקורונה שאתה קורא על מונשמים ומאושפזים – ואני לבד בחדר של 14 מטרים. אז כל הדברים האלה מוסיפים. אמרתי לאחותי שלא מעניין אותי כלום, אני היום חוזר הביתה. אחותי הבינה מיד שזה התקף חרדה. בגלל הקורונה הכל התחבר ביחד. היא הרגיעה אותי, אמרה לי לנשום. הזעתי זיעה קרה, היה לי יובש בשפתיים והידיים רועדות מקור למרות שלא קר. היא אמרה לי לנסות לשכב, לקחת מהמקרר משהו קר, סיוט בקיצור".
ברגעים האפלים חשבת שזה היום האחרון שלך בעולם?
"לא יודע אם חשבתי על זה ככה, אבל ידעתי שמשהו חריג קורה ושאם אני לא אטפל בו לא יודע מה יקרה. אאבד הכרה, מונשם, חס וחלילה רגע אחרון. אתה פשוט לא מבין מה קורה. רק מי שחווה את זה יבין".
"כמו ששמעתי מאנשים שחוו את זה – זה התקף לב. אתה חושב על הגרוע מכל וגם זה עבר לי בראש. אבל זה היה התקף חרדה – קשה מאוד וכזה שאני לא מאחל לאף אחד – מקווה שבפעם הבאה אדע להתמודד יותר טוב".
כשחווית את זה, זו הייתה פעם ראשונה ששמעת על התקפי חרדה?
"לפני ההתקף שלי, בתקופת הקורונה, קראתי כתבה על אנחל די מריה בה הוא אמר שהיה לו חודש בו הוא הרגיש כמו זומבי בגלל הקורונה ובגלל התקפי חרדה. זה ישב לי בתת מודע, וברגע שתקף אותי ההתקף הכתבה קפצה לי לעיניים. חשבתי שאהיה ככה – לא יכול לישון ולאכול – מיליון ואחת תופעות. פחדתי מהכתבה הזאת ממש. וחשבתי לעצמי – אם זה קרה לדי מאריה – שלא חסר לו כלום בחיים, אז...".
מאז לא קרה לך דבר כזה?
"לא, אפילו לא קרוב, ברוך ה'. אולי, זה כמו פצע פתוח אז טיפה לא נעים, אבל לא חס וחלילה כמו ההרגשה שהייתה לי שם. זה משהו שאני לא יכול לתאר. לכל אחד יש לפעמים מועקה, או תחושה לא נעימה בחזה, אבל לא ברמה כזאת. היום אני גם באזור הנוחות שלי, ליד החברים והמשפחה והחברה, אז אני יודע להתמודד עם זה. שם, כשאתה לבד, זה עוד יותר שבר אותי".
יהיה מדויק גם לומר שקיצרת את תקופתך כליגיונר בגלל החוויה המטלטלת שעברת?
"חד משמעית. היו לי הצעות מאירופה ולא תכננתי לחזור לארץ, כי כמו שעכשיו אני מרגיש טוב בארץ, הכל דופק, אני מאמין שיכולתי לתת שם עוד הרבה. היו מבסוטים ממני, מלך שערי הקבוצה בוויסלה, שמונה שערים בחצי עונה שזה משהו מדהים, אז לא הייתי ממהר לחזור לארץ. אבל הקורונה – שמיים סגורים – אי אפשר לבוא לבקר – וההתקף וכל החוויה – יואב (כץ) בא בזמן והייתה לי חיבה, אמרתי שאני אשחק רק בהפועל חיפה, אז ככה שזה יצא.
אחרי שנחשפת, פנו אליך שחקני כדורגל וסיפרו שעברו דברים דומים?
פנו אלי לא רק שחקני כדורגל, גם זמרים שאני חבר שלהם, אנשי טלוויזיה, אנשים ברחוב וסיפרו לי שגם הם עברו את זה. אנחנו חיים בישראל ויש פה לחץ מטורף, הכל בסדר, אפשר לעבור את זה. להפך, אם אתה לא עובר את זה אולי משהו לא בסדר. אנחנו בני אדם, יש לנו רגשות ואמוציות וזה בסדר גמור".
בטח שמעת על ספורטאים גדולים שזה קרה להם, כמו סימון ביילס ונאומי אוסקה, זה גרם לך להזדהות איתם?
"אין ספק. על אחת כמה וכמה שאלה ספורטאים, שאני יודע מה הם עוברים. תוציא את התקף החרדה, בספורט יחידני זה עוד יותר קשה אפילו. לשחקן כדורגל יש על מי להישען, זה מדהים מה שהם עוברים. קהל, פחות הולך או דברים בחיים האישיים – ברור שהזדהיתי עם כולם".
עדיין יש קשר שתיקה בכדורגל. אפילו בושה. אתה ועידן ורד בעצם היחידים שדיברו גלוי. אתה יכול להבין מאיפה זה בא?
"אני יכול להגיד לך שלא רק אני ועידן חווים את זה – ובאמת שאני לא מרגיש אפילו טיפה בושה לדבר על זה. זה אפילו מחזק אותי. מבחינתי, עברתי, נקסט... אני לא מבין למה צריך להסתתר".
אתה רוצה לפנות להורים שאולי לא מכירים את התופעה?
"הכי חשוב זאת התמיכה, ברגע שהילד חווה דבר כזה. מה שהכי חיזק אותי זו התמיכה – של אחותי במקרה הספציפי. לא לשמור בבטן כי זה מה שיוצר את זה. אתה אוגר ואוגר ואוגר וזה עלול להתפוצץ".
מדברים הרבה על ספורטאים מנטלים. בכדורגל שלנו יש מעטפה טובה ונורמלית?
"לא נראה לי. לא מכיר הרבה קבוצות שעובדות עם מאמן מנטלי, אני מכיר שחקנים שהולכים אישית, אבל מבחינת הכדורגל לא. ואני באופן אישי עובד עם אח שלי, הוא המנטור שלי מבחינת הראש. אבל בליגת העל? תוציא את מכבי חיפה שיש לה מאמן מנטלי, אולי מכבי תל אביב והפועל באר שבע".
"פה בארץ אין תמיכה. וגם בחו"ל, אני לא יכול לפרוק אצל פסיכולוג עם האנגלית שלי. אבל פה בארץ אני לא מכיר. וגם אם יש בקבוצות, גם אם היה בקבוצות, יכול להיות שזה היה בושה לדבר עם הפסיכולוג לדבר על זה. אני אישית הייתי, אבל אחרים לא".
יש משהו שלמדת מהחוויה שעברת שיכול לעזור?
"באותו רגע שום דבר לא היה עוזר לי. מודעות הייתה עוזרת, כי הייתי מבין שזה שום דבר ופה זה נגמר. אם היו מכינים אותי לפני, הייתי מבין שאני לא הולך למות, עכשיו קצת לא טוב, אפשר לסדר את זה. אבל בלל שלא ידעתי מה תוקף אותי, קיבלתי את זה ככה".
