אני מודה - אני צועק בוז לרוני לוי בסוף משחק, ואני לא היחיד. כן, לשורקי הבוז יש שמות ופנים, מדובר באוהדים ששילמו ממיטב כספם למועדון עבור מנוי ובאים לראות כדורגל. תם העידן שאפשר לעבוד על הקהל, ״לערבב״ אותנו. אנחנו רואים כדורגל מכל העולם, טסים למשחקים יודעים איך אמורים לשחק כדורגל וגם זוכרים איך שיחקנו בשלוש האליפויות.
הפועל באר שבע נמצאת במקום הראשון. אם היו אומרים לי את זה לפני פתיחת העונה הייתי לוקח את זה בשתי ידיים. אבל גם הייתי מאמין שהמקום הראשון מגיע עם כדורגל יפה כמו שהתרגלנו. הקבוצה משחקת כדורגל שקשה לראות. קשה לשבת ביציע ולראות חוסר יכולת לייצר איומים לשער, קשה לראות את המסירות הבלתי נגמרות אחורה. ואז אחרי ש-90 אתה סובל ולא מבין מה קורה לקבוצה, אתה עושה את הדבר היחיד שיש לך לעשות - לשרוק בוז.
זאת לא הפעם הראשונה שרוני לוי לא מסתדר עם קהל. אם מישהו לא מכיר את ההיסטוריה שלו, יחשוב שרק בב״ש התחילה הבעיה. אבל גם בקדנציה השנייה בחיפה הוא לא היה חביב הקהל, ועל התקופה בבית״ר מיותר בכלל לדבר. רוני לוי הוא מבכירי המאמנים בישראל, אבל עם כל הכבוד לעבר שלו, מה שיש לו להציע היום זה רק עבר. אליפויות לפני 15 שנים זה נחמד, אבל מה רלוונטי רוני לוי לכדורגל של היום? כמעט בכל מחזור הוא מכין לאוהדים ״הפתעה״. פעם זה מיכה באגף, פעם אחרת זה אבו עביד כמגן (שעלה לנו ב-2:2 מול חדרה), במשחק האחרון פתח עם קלטינס. רק אלוהים והוא יודעים למה לפתוח עם קשר הגנתי בכזה משחק. לוי קיבל בקיץ מאלונה כל מה רצה, יש סגל לאליפות. צריך רק לתת לו לשחק ולא לכבות אותו.
ב"ש יזמה שיחה בין רוני לוי לבין ״ראשי האוהדים״, אבל עם כל הכבוד לאותם ראשים (שאין לי מושג מי הם), הם לא שולטים על אלפים שיושבים במזרחי והמערבי ולא מרוצים ממה שהם רואים. במקום שיחות, המועדון, מלמעלה דרך המאמן ועד אחרון השחקנים, צריך להבין שדיבורים לא יעזרו לנו, אלא ביצועים על הדשא.
אני רוצה אליפות, אבל אם המחיר זה לסבול כל העונה, אז לא תודה. כדורגל בסופו של יום זה מופע ואני קונה כרטיס להופעה. אם ההופעה לא טובה, למה אני צריך למחוא כפיים? את שלוש האליפויות עשינו עם כדורגל שהיה כיף לראות, עם זכרונות לכל החיים וזה מה שאנחנו מצפים מהשחקנים ומהמאמן שמוביל אותם.
