רבותיי, גבירותיי, אין דרך יפה לומר את זה. אין איך ללכת סחור סחור, אז עדיף פשוט לומר את זה ישירות: זה היה משחק מזעזע שלנו. מזעזע. קאבר טו קאבר, סטארט טו פיניש, פשוט נוראי.
עמרי גלזר הוא המצטיין, בפער, במשחק הזה. בגדול כאן יכולתי לסיים את הטור וזה די היה מספר את כל סיפור המשחק, אבל מכיוון שחשוב לי גם להנעים את זמנם של קוראי האתר היקרים בדפדוף קפה הבוקר שלהם (או במקומות קצת יותר צפופים), אנסה לחלץ מספר תובנות בעלות משמעות מהמשחק אתמול.
אם את נפילת המתח והכושר מול מכבי תל אביב אפשר היה להסביר בכך שמדובר ב..., ובכן, משחק מול מכבי תל אביב, הרי שהפעם לא היתה שום סיבה נראית לעין להתפנצ'רות הזאת. בתכל'ס, זה לא שבפתיחת המשחק לא ראינו את גראנדה מילאן בירוק, אבל לפחות שלטנו באופן מוחלט והכתבנו את הקצב. מה שהיה על הדשא במחצית השניה היה קשה לצפייה.
עזבו רגע את הכושר הגופני הלקוי (לא היה מחנה אימונים שהיה אמור לשמור על הכושר? מה קרה עם זה?) והעובדה שיותר מדי שחקנים נמצאים בכושר רע מאוד שלהם. אובדן העשתונות והפאניקה המוחלטת מרגע פתיחת המחצית השניה צריכים להדאיג קבוצה, שמעסיקה שני יועצים מנטליים בפול טיים ג'וב.
אשדוד קבוצה לא רעה, ואני לא רוצה לזלזל במאמצים שלהם ובמשחק המצוין שלהם לאורך כל תשעים הדקות, הם ראויים לכל המחמאות והיו ראויים לפחות לנקודה במשחק הזה, אם לא יותר. אבל מכבי חיפה צריכה, באיכויות שלה, לנצח בצורה הרבה יותר נוחה וישירה משחק מהסוג הזה.
נניח ואנחנו משחקים רע, כבר כבשנו את השער השני, מה זה החרופ הזה פתאום? איפה האינטנסיביות והבליץ של לשים את הגול השלישי ולהשכיב את המשחק לישון, למה לתת לאשדוד לחזור בכלל למשחק במצב הזה?
ואם כבר קיבלנו את השער הזה, מה קרה? למה לאבד ככה את הראש ולתת כל כך הרבה כבוד ואוויר לאשדוד לפתח התקפות? אפשר בבקשה לנצח משחק בלי לעשות לי שלושה אירועי לב?
העצבים כל כך גדולים על עוד מותחן בלי סיבה, ששכחנו לרגע את השורה התחתונה: אלו היו שלוש נקודות סופר סופר סופר חשובות, ובמשחק המזעזע הזה, בכל זאת לקחנו אותן. מגיע, לא מגיע, אלו סיפורי סבתא (והיה פנדל, מר בן שמעון). ברור שצריך לשפר לא מעט דברים, הכושר מדאיג ואנחנו קמלים במחצית השניה במקום להפגין עליונות גופנית. אבל כל חתיכת נקודה פנויה בליגה הזו צריך לחטוף, ולפעמים, כשהשפיץ של הנעל לא חד, לא מזיק גם לקבל קצת עזרה מהמזוזה.
מה ניקח מהמשחק? כמובן כמובן, גלזר, שגם במצב של תיקו וגם אחרי השער המצמק של אשדוד נתן שתי הצלות של משחק, פלאניץ' במשחק סולידי מאוד, שרי הנהדר אך נטול האוויר, עוד גול של המארקסמן רוקאביצה (שפיזר גם כמה פספוסים היום) וכאמור - שלוש נקודות, שאין שום דרך וצורה להפחית בחשיבות שלהן. ברור לחלוטין למה.
אז מה עכשיו? שוב פגרת נבחרת? עוד פעם סקוטלנד? זה הכרחי, העניין הזה? וואטאבר, הפנים קדימה, והפעם עם שלוש נקודות שלמות בשקית. נשפר תוך כדי תנועה.
שבוע טוב לכל הירוקים בארץ ובעולם, שמרו על הבריאות ונתראה בצד השני של הפגרה, בדרבי. אני מקווה.
