האם ראיתי את מה שראיתי אתמול? האם כל זה מתרחש במציאות? מה פשעתי בחיי שמגיע לי העונש הנוראי הזה של להיות עד לכזו התפרקות של המועדון שאני אוהב בכזה זמן קצר?
אין לי כבר שום דרך וצורה להסביר את המחצית השניה הזו, את ההתרסקות המבישה והמלטדאון, אי אפשר כבר להבין מאיפה להתחיל לתקן את כל הנזק שנגרם כאן. איך בארבעה ימים מכבי חיפה הופכת ממוליכה שצריכה רק להרים קצב ולשפר כושר, לקבוצה שבורה לחלוטין. אסופת צללים עם חולצה ירוקה ומשכורת מפוצצת.
אפילו בעונות המזוויעות שעברנו אני לא זוכר שבוע כל כך שחור ונוראי, כזה שיש בו פוטנציאל לא קטן לגמור את העונה כולה עבור מכבי חיפה ובעיקר עבור ברק בכר. וכמו שזה נראה, לשם זה הולך.
אתם יכולים לקרוא לי אובר-דרמטי, אבל זו המציאות. כן, במקום אחר, קצת יותר נורמלי ושקט, יש סיכוי שמה שאמרתי למעלה היה הגזמה בשלב כזה מוקדם של העונה. אבל אנחנו מדברים על סיר הלחץ הכי גדול במזרח התיכון, עם תקשורת מקומית צמאת דם ואוהדים על הגדרות כבר עשור. ואנחנו גם מדברים על אירוע קיצוני מאוד בסדרי גודל של מכבי חיפה - שני הפסדים רצופים כאלו, ועם כזו יכולת, לשתי קבוצות תחתית חלשות, בתוספת כמה משחקים לא מאוד משכנעים לפני כן, זה כבר לא מקרה, זו מגמה. הם יכולים בהחלט לפתוח את השער לגיהנום של עונה.
המשחק מול כפ"ס היה משחק מפתח, נקודת מפנה, ופנינו דוך לתהום. ראיתי את זה קורה כבר כל כך הרבה פעמים, וראיתי בדיוק אפס פעמים שבהם שתי פאלטות כאלו, צמודות אחת לשנייה, מצליחות איכשהו להיות מתוקנות בהמשך.
זה כבר לא עניין של מערך, מי משחק או מי לא משחק, כושר גופני. כולם כולל כולם נסחפו למערבולת ומסתחררים בבלנדר. מתחילים טוב, וברגע שמשתבש משהו אחד, וצפוי שישתבש עם משחק הגנה של קבוצת אמצע טבלה בלאומית, כולם מאבדים לחלוטין את הראש. השיוויון של כפר סבא הגיע מטעות לא מובנת (או אסיסט מרהיב, תלוי איזו ירוקה אתה אוהד) של דולב חזיזה, ומאותו הרגע - אין יותר עם מי לדבר במגרש, שכונה והפקרות.
מכבי חיפה מעסיקה שני יועצים מנטליים, ועדיין נשברת מנטלית לחלוטין אחרי שוויון או בפיגור. עם מרקו בלבול אמנם היו כמה הפסדים במשחקים מכריעים, אבל לא היינו מאבדים יתרון ואפילו הפכנו לא מעט פיגורים לנצחונות. כרגע, זה נראה שבכר לוקח את מכבי חיפה אחורה, ובענק, בכל האספקטים, במקום לשדרג ולתת את הערך המוסף שצריך לעלות מקום אחד בטבלה.
בין כל הפגרות, בין כל הסגרים, בין כל ההפסקות, מכבי חיפה איבדה כיוון וברק בכר איבד שליטה על הקבוצה, ואין לי מושג מה הוא צריך לעשות כדי לארגן מחדש את הקבוצה. באמת שלא. כל ההתחכמויות וכל ההמצאות, יחד עם כל המסביב, בישלו לנו חתיכת מטבוחה.
פשוט לא ייאמן, מהתחלה טובה וחיובית, גם אם לא משכנעת, מקמפיין אירופי נחמד, הגענו אל מצב הביש הזה. זה היה נראה כאילו אנחנו נגיעה מלהתחבר ולהתפוצץ, ובסוף - אכן התפוצצנו. רק לא הפיצוץ שאותו רצינו. מכבי חיפה הלכה לאיבוד אחרי השער המצמק של מכבי תל אביב, ומאז לא נודעו עקבותיה.
המשחק הבא, ביום ראשון מול בית"ר בסמי הריק, הוא לא פחות מההזדמנות האחרונה של בכר להחזיר את הקרון המרוסק הזה אל הפסים. נכון, יענקל'ה אולי לא יפטר אותו מיידית, אבל כמו שכבר אמרתי - יש לי ניסיון עשיר בזיהוי רגעי שבר ונקודות אל חזור של מאמנים במכבי חיפה, ונראה לי שאנחנו מאוד מאוד קרובים לאחת כזו.
אשתדל בכל זאת לסיים בנימה אופטימית - אני מאוד מעריך את ברק בכר כאיש מקצוע וכאדם, ומאוד מאוד רוצה בהצלחתו. ברור לי עד כמה זה חשוב לו אישית, כאוהד ירוק מילדות, ואני מאחל לו מכל הלב שיידע להתעשת, למצוא את הנוסחא ולחלץ אותנו מהג'ורה שאיכשהו נקלענו אליה.
יום שני, בית"ר ושועה באים לסמי עופר. אין דרך חזרה. בהצלחה לנו.
