ואז עמרי אלטמן כבש צמד והעלה את הפועל ת"א לפלייאוף העליון. והבעלים קפצו ביציע, ובלומפילד התפוצץ, היה גשם אבל למי איכפת שאין גג? ויש פלייאוף עליון. אבל רגע, זה לא מועדון שלקח כבר אליפויות? שיחק בליגת האלופות? על מה החגיגה? מה זה משנה, יש פלייאוף עליון.
ואז אין קהל, ויש תירוצים. "הלך הכסף דוד" הם אמרו. "הגענו להישג מצוין, מקום חמישי" התפארו. ויש תינוקות, אבל גם חיתולים. זו לא קבוצה שהפסידה בכל הדרבים? זה לא קבוצה שסיימה עם הפרש השערים הגרוע בתולדותיה? מה זה משנה, היינו כחולמים.
ואז מגיע הקיץ, ומתחילים הוולקמים. והזמן עובר והפרצופים האלמונים ממלאים את האתרים. והמושאלים באים הביתה, ויש זרים. על אחד סיפרו שהוא כוכב בפנמה, שני מגיע למבחנים אבל בתכל'ס היה חתום על חוזה (אופסי), על אחר שהוא חלוץ נבחרת גאורגיה, ומה זה משנה שאין לו הופעות שם. הוא קרע רשתות בטורקילימנז יונייטד. ואולהה מושאל. אבל מה זה משנה? יש שטקוס, יש אלטמן. אפשר לרוץ.
והעונה מתחילה. ומפסידים לכפ"ס. ושרון ניסנוב מספר שזה סגל טוב יותר מהעונה שעברה בראיון מיוזע, והזוי מי שמאמין. ועוד הפסד, ועוד ספירת דקות בלי כיבוש, וצריך לכעוס על מישהו, אז כועסים על קלינגר ואז מנצחים את הפועל חדרה. מה זה משנה שההתחלה גרועה? הרי זו הפועל. דברים יסתדרו.
ועוד סטירה, אחת חלשה, אחת עם גב היד, והפאנץ' בדרבי. והמורי כבר לא זקן, ולא הגיע הזמן לכלום. סוד – אין דבר כזה כבר שנקרא "דרבי". מהות המילה דרבי היא "יריבות עירונית". יריבות? עכשיו כבר הגזמתם. כי אין קהל, אבל בעיקר כי אין הפועל. כי המותג הזה גוסס, זבובים מרחפים מעליו. כי זה הרצף הכי ארוך של קבוצה ביריבות העירונית, כי הפועל לא ניצחה את מכבי מאז אפריל 2014, כי זה כבר 0:15 בגולים בחמשת הדרבים האחרונים. וזה קל.
בכל אחד מהם מכבי מגיעה כאילו מתחננת שהפועל תהווה יריבה. היא אפילו נותנת לה כמה דקות להתקשקש עם עצמה לפני שמבינה שגם בלי שוער, זה לא יעזור. ואלו מהקיץ, מהוולקמים, בכלל לא מאמינים שהם משחקים בדרבי, המשחק הזה שפעם היה קיים בתל אביב.
ואז הדקה ה-75, והאחים ניסנוב נוטשים את בלומפילד הריק. אבל למה? יש סגר, אין פקקים. לאן הם ממהרים? הם כועסים. על קלינגר, על השחקנים, על זה שהם לא "גרינברגים" או "גינצבורגים". הם הרי הצילו את הפועל מציפוריניו של הפסל החולמני, המשיח התימני והפוליטיקאי הנכלולי. ומגיע להם הכל. כי הם אוהדי הפועל, כי הם רוצים, אבל אין להם כסף. כי הם מוכרים, אבל בלי תג מחיר. כי הם נוסעים לדובאי, כדי שיספרו באתרים שהם מחפשים רוכש. והם באוטו בזמן שנכנס השלישי והרביעי. וכנראה שזה השפל הגדול ביותר. הם לא יכולים לראות את מעשי ידם יותר. באמצע דרבי. באמצע. תקדים.
כרטיסיית הקרדיט נגמרה. הנהלה, שבאמת מורכבת מאנשים טובים, חרטה על דגלה לעשות את המינימום המקסימלי, או את המקסימום המינימלי, בתקווה שרוח המועדון תסחף אותם קדימה. רק שהם משחקים דמקה עם קוביות, שש בש עם צריח ופרש. אין להם מושג מה הם עושים, והם יעשו את זה בכל הכח. וזה יכול היה להיות אחרת. רק שגדולה של אדם זה להבין במה הוא לא טוב.
נגמר סיבוב, ארבעה שערי זכות. רק לניקיטה רוקביצה יש יותר מפי 3 מכל הפועל. ואין כבר את הקהל שידחוף את הבינוניות קדימה ויפחיד את היריבות. הרי זו ליגה שחסרות הקהל רוקדות על המגרש ומפנטזות רחוק.
והנה ינואר הגיע. הפאטה מורגנה של הכדורגל הישראלי. כי בינואר מתקנים את כל מה שמחרבנים כל הקיץ. רק שהארנק ריק. יש שם רק מקום לרשת הביטחון המהוללת. ואי אפשר להוציא יותר, כי צריך לשלם למאור בוזגלו ("המפוטר") ואחמד עאבד, ולניסו אביטן, ולאלו שהגיעו בקיץ ואוטוטו הופכים לנושים. אז יחפשו "מציאות", וזרים חדשים, וישתמשו בטיקט של "הפועל ת"א זה מועדון שלא יירד שוב". ומה זה משנה אם יירדו? אין קהל, והיה סבבה בלאומית. רק שייזהרו שם ממייקל אולהה. הם סיפרו פעם שזה יעקובו החדש.
נגמר סיבוב שכולו בושה ומבוכה למועדון שנשען על העבר שלו. שמים שירים ברמקולים של בלומפילד "הדרבי הוא מעל הכל", רק שאין כבר דרבי. אין קהל שכועס או שמח, ואין יריבות עם מכבי חיפה, או בית"ר ירושלים. הפועל ת"א נבעטה ממועדון ארבע הגדולות כבר מזמן ולא מבינה למה לא פותחים לה את הדלת. גברת, את כבר לא שייכת לשם. לא איך שאת היום.
תשרוד או לא, הפועל ת"א בצורתו הנוכחית הוא מועדון עבר. הקורונה גירשה את הקהל הרגוע שעוד היה מגיע, וגם אם האוהדים יחזרו, כמה מהם באמת יחזרו? ספק אם יש קהל נאמן כזה, שספג חבטות על גבי חבטות ולמרות זאת חזר, אבל גם זה ייגמר.
ומתחיל מאבק הישרדות, ומלחמת עולם מול כפ"ס, וקרב של החיים נגד חדרה ומה זה באמת משנה? כי הפלרטוט עם התהום כבר הפך לדבר שבשגרה. יישארו או לא, זה כבר כמעט, אבל כמעט, לא משנה.
