ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימו והגיע לזמן הזה.
ה-4 ביוני 1985. אצטדיון רמת גן. בדקה ה-85 פורץ שלמה שירזי בריצת ה"דיו דיו" שלו לרחבה, שולח רוחב והמלך אלי אוחנה עם טאץ' מדהים שולח את שער הניצחון לרשת של אבי רן ז"ל. 0:1 לבית"רים מירושלים על הירוקים של מכבי חיפה.
בבעיטת הפאלש הזו של אוחנה, נרקמה האהבה הגדולה שלי לקבוצה של חיי בית"ר ירושלים.
שנים לאחר מכן, התחלתי לפקוד את היציעים במשחקי בית"ר. רק אהבה היתה שם למשחק ולשחקנים. קריאות גזעניות לא היו בנמצא - בוודאי לא כאלו שנשמעו במקהלה. לצערי הרב ועם כל הכאב, בשנים האחרונות הפך היציע המזרחי של טדי שם נרדף לגזענות.
נכון, מדובר בחלק קטן של אוהדים, כאלה שצועקים בית"ר אבל מעולם לא ידעו מהי תורת ז'בוטינסקי ומהי ברית יוסף ת/טרומפלדור (בית"ר). הם לא יודעים שהן מייצגות את הכבוד ההדדי איש לרעהו. הם גם לא מבינים שהן מספרות על חיים משותפים בארץ ישראל - מדינת העם היהודי. הן מעולם לא דיברו על גזענות. ההיפך הוא הנכון - הן הוקיעו אותה.
"שם ירווה לו משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני. כי דגלי דגל טוהר ויושר", כתב ז'בוטינסקי - טוהר ולא טהור. הוא מעולם לא חלם שיום יבוא וקבוצת המתקראת "לה פמיליה" תכריז שבית"ר היא טהורה לעד... מערבים.
מי שמכם? מי נתן בידיכם את הזכות לחרב מה שבנה פה בעמל הרוב המכריע והנורמלי - הרוב שרוצה את בית"ר האמיתית שנוסדה בשנת 1936 על ברכי תורת ז'בוטינסקי וברית יוסף ת/טרומפלדור.
חתימת ההסכם של משה חוגג עם חמד בן ח'ליפה היא לא רק נורה של אור. היא פרוז'קטור שמאיר בצבעי הצהוב הבוהק את השפיות ואת הרוב המכריע של אוהדי בית"ר. רגע לפני חג החנוכה הוארה הערב המנורה - ביום חמישי בערב נדליק את החנוכייה. "באנו חושך לגרש. בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".
אוהדי בית"ר ירושלים, כולנו יחד אור איתן ועם האור הזה נאיר גם עבור הגזענים הטועים את הדרך הנכונה ללכת בה. ברכות למשה חוגג שלא נכנע ללחצים, אזר אומץ רב וללא מורא עשה את הדבר הנכון. משה, המשך בדרך הנכונה ואנחנו פה, הרוב הגדול של אוהדי בית"ר, ניתן לך תמיד את הגב בכל מהלך מבורך.
היום ז'בוטינסקי חוזר לחייך כי באופן רשמי, קולם של אלה שהיו עד כה הרוב הדומם חזר להישמע חזק.
הוא חוזר לחייך כי "לה פמיליה" הפכה למשפחה חורגת. הגיע הזמן.
