(לירון מולדובן) (צילום: ספורט 5)
(לירון מולדובן)|צילום: ספורט 5
עלי מוחמד, הוא באמת עדיף על איינבינדר? (עודד קרני) (צילום: ספורט 5)
עלי מוחמד, הוא באמת עדיף על איינבינדר? (עודד קרני)|צילום: ספורט 5

בתוך גל הקניות הראוותניות של קיץ 2019, רכש משה חוגג את עלי מוחמד. מאמנים אירופאיים שמכירים את אפריקה יודעים שביבשת מתמחים בייצור קשרי 8 - "הולדינג מידפילד" (the holding midfield). כאלה שיחזיקו את מרכז השדה, אך לא בהכרח כובשי שערים. עמנואל בואטנג של הפועל תל אביב, דרק בואטנג של בית"ר, סמואל אלאבי וגוסו-גוסו של אשדוד, איסמעילה סורו של בני יהודה... כל אלה הם רק חלק מדוגמאות מצוינות.

את השחקנים האלה בעמדה הספציפית הזו אפשר וכדאי להביא במחירים נמוכים, לגדל ולטפח אותם, להיעזר בהם ולמכור לאירופה. לכן הרכישה של עלי מוחמד על ידי בית"ר הייתה טעות ביסודה, במיוחד כשהיא באה על חשבון הקפטן דן איינבינדר. המגמה לפתוח את הדלת לאביאל זרגרי הצעיר היא מבורכת, ומהלכים שכאלה, בתנאי שיעשו בדבקות ולאורך זמן, עוד שחקן ועוד שחקן, ינפיקו רגעים מספקים לבית"ר.

מי שבודק את היסטוריית כיבוש השערים של עלי מוחמד, מוצא מאז שהוא הגיע למכבי נתניה ועד כה שני שערים ב-117 משחקי ליגה ב-4 שנים. לאיינבינדר ב-4 שנים ב-103 משחקים יש 12 כיבושים. הקפטן לא הוכיח לאחרונה יכולת גבוהה, ובדיוק כאן הייתה צריכה להגיע ההברקה - הסטתו 15 מטרים לאחור מעמדה של קשר 50-50 לעמדה של ציר אחורי. ההסטה הזאת נותנת עוד 1.5 שניות לקבלת ההחלטה עם הכדור, והיא מנת חלקם של שחקנים החוצים את גיל 30. את איינבינדר ההחלטה הזו הייתה מביאה לפריצה מחודשת, ובית"ר לא הייתה הופכת את הקפטן, המנהיג והסמל לשחקן שלא בתכניות, ועוד לשלם על זה שכר.

לביא, דוגמא מצוינת לישראלי שמנהיג קבוצה מהקישור (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
לביא, דוגמא מצוינת לישראלי שמנהיג קבוצה מהקישור (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

אלו בדיוק סוג ההחלטות הקטנות שבונות או הורסות מועדון. תשאלו את יענקל'ה שחר כמה מרורים אכל מתחלופת מאמנים ומסיפוק גחמות המאמנים החדשים שהגיעו. תשאלו את השרופים באוהדי מכבי חיפה אם הם זוכרים את שחקני הקישור ששיחקו בשנים האחרונות בשל התחלופה הגדולה. את מיצ'ל הספרדי, את מידו קאמרה שהגיע מפרטיזן, את אוברניאק, דרינצ'יץ' או קמיל ואצק... מי שבסוף מנהיג היום את הקישור של הירוקים הם שני יוצאי מחלקת הנוער, נטע לביא ומוחמד אבו פאני.

אגב, על אותו משקל, האם מישהו זוכר את טרנט סיינסברי, אטיין ריינן, מארק ואליינטה, גארי קאגלמאכר או הולמאר איולפסון? כל זאת בטווח של 3-4 עונות. תופעת המנודים מיותרת ומפוררת. עולה ביוקר.

באפריקה מתקשים לייצר חלוצים. לראייה עד עתה לא צמחו בחוף השנהב, בטוגו, בגאנה ובקמרון יורשים ראויים לדידייה דרוגבה, עמנואל אדבאיור, אסמואה ג'יאן וסמואל אטו. שחקני קישור גדלים בשפע, ולכן בעלי הקבוצות צריכים ללמוד מהליגות האירופאיות הקטנות ולהחליט. כי פה מייצרים ומוכרים, מהנוער או מאפריקה. פה לא קונים. ולכן, על בית"ר להחזיר את דן איינבינדר.