המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב הוא לא עוד משחק בכדורגל הישראלי. זה עימות שיש מאחוריו היסטוריה, יריבות ספורטיבית וגם איבה גדולה בין שתי קבוצות האוהדים. ולפחות במובן הזה, קיבלנו שואו אדיר: שני הקהלים הגיעו בהמוניהם ולא הפסיקו לעודד, וסיפקו תפאורה מושלמת בבלומפילד המחודש, לשתי הקבוצות שעלו על הדשא. ושתיהן החזירו במשחק אמוציונלי, שהסתיים בניצחון חשוב לקבוצה הירושלמית.
בית"ר פתחה מצוין את המשחק הזה. הירושלמים שלטו בקצב המשחק, היו דומיננטיים מאוד והצליחו גם ללחוץ טוב מאוד את הפועל ת"א. עם זאת, היא לא הגיעה למספיק מצבי הבקעה. היא קיבלה שער מפלומיין, שהחזיר על האמון המחודש שקיבל מהמאמן, אבל תצטרך לדעת להרחיב את היריעה שלה ברמה ההתקפית.
בית"ר תמיד היתה קבוצה שחיה על התלהבות, בעזרת הקהל שדוחף אותה, והקבוצה הזאת היא לא יוצאת דופן, אבל אי אפשר כקבוצה בטווח הארוך לחיות רק על התלהבות. אם בית"ר תרצה להצליח, רוני לוי יהיה חייב לדעת לספק פתרונות גם בדקות שבהם הדופק יירגע והלהט ישקע: לדעת איך גם להרגיע את המשחק, להניע כדור בצורה מאורגנת ומסודרת.
זה לא קרה במשחק שראינו בבלומפילד. במחצית השנייה, כשהפועל ת"א הגיעה עם יותר אמונה, היא הגיעה בקלות למצבים משלה ולא היה חסר המון שהנקודות האלה יישמטו מבית"ר. אם בית"ר היתה צריכה את טל בן חיים שיציל אותה בתוספת הזמן (מהמצב הגדול של עמרי אלטמן), זה אומר דרשני.
היא חייבת לדאוג שדברים כאלה לא יקרו בפעם הבאה, כי במצב אחר ומול קבוצה אחרת, זה בהחלט יכול להיגמר בצורה שונה. הפציעה של מיכאל אוחנה עדיין נותנת את אותותיה, והחיסרון של שחקן יוצר מסוגו זועק. בית"ר היא קבוצה בהתפתחות, אבל אם היא רוצה באמת להצליח, היא תצטרך להביא שחקן שיצית את הדמיון.
בהפועל תל אביב אפשר, בזהירות, לראות אופק. אחרי פתיחת עונה חלשה, ניר קלינגר הביא איתו יותר מאסיביות, יותר דומיננטיות ובעיקר, יותר אמונה. קלינגר הצליח לטעת בשחקנים שלו את ההבנה שאפשר לעשות יותר, וזה מייצר גם רצון וגם יותר טירוף אצל השחקנים שלו.
במחצית השנייה של המשחק, הפועל היתה טובה, הצליחה להגיע להזדמנויות, וכאמור, לא היה רחוק שגם תבקיע שער אחד או יותר. אבל עם כל הכבוד למחמאות שקיבלה, עם המחמאות האלה אי אפשר ללכת למכולת, וגם לא למאבקי התחתית.
קלינגר יהיה חייב למלא את הקבוצה שלו בתוכן ובאיכות. הסגל שלו עדיין לא טוב מספיק כדי לייצר הצלחות, וגם להתלהבות ולרוח החדשה שהוא הכניס בשחקנים יש בסוף תוקף מוגבל. בסופו של דבר, היא תצטרך שחקני הכרעה, שחקנים שיוכלו לקחת את הדקות הטובות שלה, את הרצון והאמונה שקלינגר הביא איתו, ולהפוך אותה גם לתוצאות שאיתם היא גם תוכל לשגשג ולברוח מהתחתית.
בעוד שלושה ימים יש להפועל ת"א דרבי. זה משחק קשה, אבל דבר אחד היא בכל זאת תוכל לקחת מהמשחק הערב: היא שוב מאמינה בעצמה. אחרי תקופה של ייאוש גדול, היא תעלה לדרבי בידיעה שיש לה מסוגלות להיאבק ולתת פייט לכל יריב, גם לקבוצה עדיפה ממנה כמו היריבה העירונית שלה, האלופה מכבי תל אביב.
יש לקלינגר עוד הרבה עבודה, גם בחלון ההעברות של ינואר, אבל האמונה והרוח שהקהל הגדול ייתן מאחוריה הם בהחלט בסיס טוב להתאושש מפתיחת העונה החלשה של הפועל תל אביב.
