בית"ר ירושלים שינתה את פניה בקיץ האחרון והחתימה כמה שחקנים בעלי שם במטרה לחזור ולהיות גורם משמעותי בצמרת ליגת העל, כאשר גולת הכותרת הייתה צירופו של מיכאל אוחנה. בקיץ הקשר עוד החזיק בחוזה בהפועל באר שבע, אבל החלום שלו לשחק בקבוצת נעוריו, לצד הרצון העז של ראשי הקבוצה מהבירה לראות אותו לובש את מדיה, עשו את העבודה. אלונה ברקת החליטה לשחרר את היהלום, לא לפני שקיבלה עליו כשני מיליון יורו, הסכום הגבוה ביותר ששילמה הקבוצה על רכש.
אולם לרוע מזלו, עוד לפני שהספיק לשחק דקה אחת במדי בית"ר בליגה, הוא קרע את הרצועה הצולבת מול האקסית ונאלץ לשים בצד, לפחות כרגע, את החלומות להנהיג את בית"ר. למועדון לקח זמן להתאושש מהאבידה, אך לאט לאט הוא נכנס לעניינים, ולמרות מעידות פה ושם, נראה שאת מאבקי התחתית מהעונה שעברה הוא השאיר מאחור. רגע לפני החזרה מהפגרה ולקראת המפגש עם הפועל ת"א, אוחנה שבר שתיקה ודיבר על השאיפות של בית"ר, הקרבה שלו לדת והאמונה שהוא יחזור חזק יותר מהמצב הנוכחי.
"אין ספק שכאב לי כשנפצעתי", אמר אוחנה. "רק הגעתי לבית"ר, התחברנו, הקבוצה התחברה, היה כיף מקצועית וחברתית. אבל יש דברים שאתה לא צופה. הכל משמים, אני בנאדם מאמין. ביום שנפצעתי אמרתי שהקדוש ברוך הוא לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. בטוח שזה מה שצריך לקרות ומה שקרה הוא לטובה. זה מכשול שהייתי אמור להתמודד ואני מתמודד איתו. אני אתמודד עם זה בגדול ואצא מפה לעוד מכשול שרק יחזק אותי בחיים".
אוחנה, שגדל בירושלים, סגר מעגל עם החתימה בבית"ר: "בתור ירושלמי ואחד שאהד ואוהד את בית"ר מגיל 0, אחד החלומות שלי כשחקן כדורגל היה לחזור לשחק בקבוצה ולהצעיד אותה לתארים. בית"ר ירושלים זה בית, קיבלתי פה חום ואהבה שאי אפשר לתאר לפני שנפצעתי". הקשר אף קיבל את החולצה עם המספר 11, המספר של אלי אוחנה: "מחווה עצומה עבורי. אני יודע איזו דמות אלי אוחנה בעיר בתור ירושלמי. הוא אגדה. זה כבוד עצום ללבוש את המספר 11 על הגב. אני מודה לו על כך".
"לא מצפים שאהיה כמו סוארס או מסי"
אבל לא רק לאוחנה ולחוגג היה חלק משמעותי בצירוף של אוחנה, אלא גם למנהל המקצועי החדש, יוסי בניון: "הערצתי את יוסי בתור שחקן, אני מעריך אותו בתור אדם ומקצוען. הוא עובד נון סטופ לגבי איפה אפשר לשפר. מהפרמטר הכי קטן ועד הגדול. תמיד שמחתי לדבר ולהתייעץ איתו, גם בנבחרת. הוא דמות להערצה. הוא דיבר עם אבא שלי ואז איתי. שמחתי לשמוע שהוא מעוניין".
אוחנה יודע שכאשר הוא יחזור, יהיה עליו לחץ, גם בגלל הכסף הרב ששולם על מנת לצרפו: "לחץ אף פעם לא היווה בעיה עבורי. לקחתי את זה לכיוון חיובי. שמחתי שמצפים ממני, זה אומר שאני שווה את זה. רק חיכיתי לכל משחק ולכל אימון כדי להוכיח את עצמי, להשתפר ולהתקדם. אני לא מסתכל על המספרים. אם קנו אותי, רצו שמיכאל אוחנה יגיע. לא ציפו שאעשה משהו שאני לא יודע לעשות. אם הביאו שחקן, לא מצפים שהוא יהיה סוארס או מסי. רוצים שתהיה אתה. אני לא מסתכל על הסכום שבו נרכשתי, למה או איך. רצו אותי, אני צריך לבוא ולהיות אני".
לצד הציפיות ממנו, אוחנה יודע שבית"ר לא יכולה להרשות לעצמה עוד עונה בפלייאוף התחתון, אך הוא מסתכל לעתיד הרחוק: "בית"ר ירושלים רוצה לחזור ולהיות אימפריה בטופ של הכדורגל הישראלי והיא בונה את עצמה מהשורש. זה לא משהו שאפשר למדוד לפי המשחק הקרוב, הבא או 10 משחקים. זה משהו שבונים מהשורש. אני לא אומר לעצמי 'אם לא ננצח מחר, אנחנו לא טובים'. זה לא עובד ככה. לא צריך למדוד את הקבוצה על סמך מיקום כזה או אחר. המטרות שלנו כמועדון זה להשתפר כל יום. להביא את המועדון למצב שהוא יכול להגיע לטופ לאורך שנים. מועדון שרוצה להיות אימפריה, לא יכול להתנהל אחרת".
"אין ספק שיש שינוי במועדון מהשורש ורק ככה אפשר לבנות אימפריה", המשיך אוחנה. "אני מאמין שהמועדון משתפר בכל יום ועוד שנתיים-שלוש הוא יהיה ברמה הרבה יותר טובה. אני מאמין שהוא יתחרה על אליפות. אני רואה את בית"ר לוקחת אליפות בעידן של חוגג, אם המועדון ימשיך להתנהל כמו שהוא מתנהל ולא ינסה לפתור בעיות נקודתית. אימפריה בונים מהשורש, זה מה שכולם עושים. שנתיים-שלוש-ארבע, אני רואה את בית"ר לוקחת אליפות".
הקהל, הקריאות הגזעניות, החלום והמודל לחיקוי
בינתיים, בבית"ר מתמודדים עם בעיות קצרות טווח, כמו הקריאות הגזעניות, לכאורה, לעבר אנטואן קונטה מצד אוהדי מכבי חיפה. אוחנה: "איך שזה קרה, אנשים באו ותמכו בו. כולנו תמכנו בו והיינו איתו. אין לזה מקום, לא במגרש ולא מחוצה לו. אני מקווה שהתופעה הזו תיפסק. אני לא חושב שהוא צריך להתמודד עם דברים כאלה. אני מאמין שהתופעה הזו תיפסק. יש לנו קהל מדהים, הקהל עובר את התהליך שעובר המועדון. יש לבית"ר את הקהל מספר 1 בארץ. כל חדר ההלבשה מודה לו בכל משחק ובכל אימון".
כשאוחנה נשאל אם ההתבגרות של הקהל והיחס שלו לעלי מוחמד מקרבת את היום בו שחקן ערבי יחתום בבית"ר, ענה: "לא צריך לקחת את זה למקום כזה או אחר. מי ששחקן טוב, ועלי הוא שחקן טוב והוא אדם טוב וכל חדר ההלבשה אוהב אותו... אנחנו שמחים שהוא פה".
בחזרה לאוחנה עצמו, שלמרות הפציעה, עדיין חולם רחוק: "לא ויתרתי על החלום להגיע לאירופה. אני לא יודע מה יהיה המסלול שלי, אבל לקחת אליפות עם בית"ר זה חלום עצום ולהצליח באירופה זה גם חלום". וכמו הרבה מהתשובות שלו, גם לשאלה מי השחקן שהכי השפיע עליו יש לאוחנה תשובה מפתיעה: "רונאלדו הברזילאי. הערצתי אותו מגיל 0".
