הכל בחיים זה טיימינג. רק לפני כשנתיים סירב גיא לוזון להגיע לבית וגן. הקהל בבירה חיכה לו בזרועות פתוחות, אבל הוא בחר במכבי חיפה. מאז חל פיחות גדול במעמדו של המאמן. הכישלון בכרמל, אחרי הפארסה עם הפועל תל אביב, הצניחו את המניות שלו והקהל בבירה כבר לא פתח את זרועותיו בהתלהבות. אם לא די בכך, המועדון עבר שינוי מהותי בחודשים האחרונים. אלי טביב עזב ובמקומו הגיע משה חוגג, שפתח את הארנק, הביא לירושלים רוחות של תקווה והפך ליקיר הקהל. במצב כזה, באופן טבעי, הפך לוזון למטרה נייחת.
לאוהדים כבר לא באמת שינה שההכנה לעונה היתה בעייתית, שהקבוצה נבנתה מאוחר, שהסגל נפגע ויצא מאיזון. מבחינתם, בשונה מתקופת טביב, עכשיו המאמן הוא הכתובת הבלעדית, שצריכה לתת דין וחשבון ליכולת המקצועית. וזו מה לעשות, לא מספיק טובה במחזורים הראשונים. אז הקואץ' סופג את כל האש מהיציעים ושלשום הוא אף ספג קללות באימון המסכם מכמה משועממים, אבל האם לוזון הוא באמת הבעיה של בית"ר כמו שמרבית האוהדים נוהגים לומר?
המאמן עשה מספר טעויות, אבל לבית"ר יש כמה בעיות הרבה יותר מהותיות בסגל. בטח יותר מזהות האיש על הקווים. למעשה יש לבית"ר בעיה בכל חוליה, החל ממרכז ההגנה ועד השפיץ של ההתקפה. ברשותכם, נתחיל מאחור ונתקדם. בית"ר סובלת מאיטיות של הבלמים שמשפיעה על כל סגנון המשחק של הקבוצה. בן חיים וסירושטיין לא יכולים לחלוצי היריבות בכל מה שקשור למהירות, לכן הם לא לוחצים גבוה ומשחקים מאחור. כשהקישור ההגנתי של הצהובים מאוד רך, זה הופך לקריטי.
איינבינדר, קריאף ואפונסו, אופנסיביים באופי שלהם. זו הסיבה שמצד אחד הם לא לוחצים מספיק את מובילי הכדור של היריבה ומצד שני לא מצופפים את מרכז השדה. במצב כזה, כשהבלמים יורדים נמוך והקשרים יוצאים גבוה, כל שחקני ההתקפה של היריבה יכולים לחגוג בין שני קווי ההגנה של בית"ר.
איך פותרים את זה עם החומר הקיים? להבנתי, לוזון חייב לוותר על אחד מהשלושה ולשחק עם דוד קלטינס כשחקן אמצע. עם המיקום המדהים והפיזיות שלו, הוא היחיד שיכול ללחוץ את היריב ולהרוויח כדורים במרכז המגרש. השאלה מה יקרה עם הכדורים שהוא ירוויח, כי כאמור לבית"ר יש בעיה גם בחלק הקדמי. ללא איתי שכטר, עם סילבסטר בכושר ירוד ו-וארן על תקן נעדר, לקבוצה אין מי שיכבוש.
עידן ורד ואור אינברום, טובים ככל שיהיו, לא יכולים לכסות על היעדר סקורר. מי כן? ערן לוי, אלא שגם בגילו המתקדם ועל אף הקבוצות הרבות שוויתרו על שירותיו למרות היכולת, הטאלנט עדיין עסוק בשטויות ולא מפנים שצריך לעבוד. באופן טבעי רוב הקהל יצודד בשחקן ויגיד שחייב לתת לו לשחק, אבל אם להיות אמיתיים, גם מאמן אחר במקום לוזון לא היה נותן ללוי לשחק כל עוד הוא לא מתאמץ באימונים.
חשוב להדגיש. לוזון של בית"ר הוא לוזון שונה. הוא כבר לא מדבר בהתנשאות, לא משחרר משפטים מבלי לחשוב ולא רץ על הקווים באמוק. הוא הרבה יותר מאופק. השנים הקשות הנחיתו אותו לקרקע, אלא שהנחיתה בבית"ר עלולה להיות נחיתת אונס. במיוחד שקוראים את הכותרות על עתידו ורואים מי מחכה לו במחזור הקרוב.
המאמן שהגיע לבית"ר בנקודת זמן שרק לו יש מה להפסיד, מגיע לפי השמועות למשחק שאסור לו להפסיד. לצערו, ואפרופו טיימינג, דווקא היום מחכה לו מכבי תל אביב, שלא תעשה לו הנחות, ההפך. אחרי הדרבי, הצהובים מקרית שלום יגיעו נחושים לקחת את הנקודות.
בקיצור, לוזון צריך לקוות שחוגג לא ייכנע ללחץ, גם אם האוהדים ימשיכו לקלל את המאמן ויצעק לו להתפטר. והאמת לא רק לוזון, כי אם גם בית"ר כמועדון צריכה לקוות שחוגג לא מתרגש מההמון. כי עם כל הטעויות של המאמן, הדבר שבית"ר צריכה יותר מכל דבר אחר, זה שקט ולתקן הבניה הלקויה של הסגל.
