השני בינואר, 10:30 בבוקר, אורי מגבו מקבל שיחת טלפון. על הצג הוא מופתע לראות את מספר הטלפון של המאמן, רן בן שמעון, שמודיע לו: "מרסל הייסטר חולה, אתה מוקפץ להרכב". כך המגן הפך משחקן שלא נכלל בסגל לכזה שנמצא ב-11 של בית"ר ירושלים למשחק מול מכבי ת"א.
בית"ר מנצחת, מגבו שכבר היה בדרך לעזיבה אחרי שלא נספר במשך שלושה חודשים, היה מהטובים בשורות הירושלמים, שיצאו לדרך חדשה. שבוע לאחר מכן, המגן שוב פותח ובולט ב-0:3 על הפועל כפ"ס בגביע.
ברגע הזה המגן כבר פרק את המזוודות, והיה משוכנע שהגיע הרגע שלו להמשיך ב-11 של בית"ר ירושלים, שסוף סוף הוא הצליח להוכיח למאמן ואולי גם לבעלים אלי טביב, שהם טעו לגביו. אך למציאות היו תוכניות אחרות. במשחק הבא שהתקיים מול הפועל אשקלון הוא שוב פתח בהרכב, אבל היה גם הראשון לשלם את המחיר על היכולת החלשה ולכן הוחלף במחצית.
באותו רגע מגבו הבין שהוא במועדון הזה לא יכול להישאר, ההרגשה שעברה אצלו בראש היא שחיכו לרגע שהוא לא יהיה טוב, רק כדי להחזיר אותו לספסל במקרה הטוב, או ליציע במקרה הרע.
לכן השבוע מגבו ניצל סעיף בחוזה שאיפשר לו לעזוב אם לא ישחק ב-50 אחוז מהמשחקים. המגן לא האמין לרן בן שמעון שבשיחה איתו לפני כמה ימים ביקשו שיישאר, ואף העביר לו מסרים שיפתח בהרכב מול הפועל כפר סבא ביום ראשון.
"הייתי עצבני מאוד אחרי המשחק מול מכבי ת"א כי הכניסו אותי להרכב כדי שכולם יראו שאני לא מספיק טוב, שאף אחד לא יבוא בטענות למה אני לא משחק או לא בסגל", סיפר מגבו בראיון בלעדי לערוץ הספורט אחרי שעזב את בית"ר וחתם במכבי פ"ת.
מגבו משתדל שלא להגיד את כל מה שחושב על התקופה האחרונה. אחרי ששוחרר למכבי פ"ת הוא חתם על מסמך לפיו לא יבקר את המערכת: על אלי טביב יש לו רק מילים טובות, על המאמן פחות ועדיין הוא חושב מספר שניות לפני שמגיב.
מגבו בן ה-29 וחצי, פרץ מאוחר לתודעה. ברוב הזמן הוא היה בליגות הנמוכות. תמיד הרשים, אבל היה מתחת לרדאר. הוא החל את הקריירה במחלקת הנוער של מכבי יפו, המשיך לא.ס רמת אליהו ומאוחר יותר המשיך שם כשזו הפכה לבני יפו.
אחר כך עבר בראשון לציון, הפועל אשקלון, מ.ס אשדוד, הכח עמידר ר"ג, אפילו נבחן בשרלרואה הבלגית, אבל מגבו פרץ באמת רק שדראפיץ' וברדה נתנו לו קרדיט. גם עכשיו הם מאוד רצו להחתים אותו במכבי נתניה. ההצעה הכספית היתה גבוהה, אבל מגבו רוצה להישאר בצמרת ליגת העל ולכן חתם במכבי פ"ת לעונה וחצי.
מי שלא מכיר את מגבו, יכול לחשוב שמדובר בשחקן אתיופי, הודי או ברזילאי, אבל הוא בכלל חצי אפרו אמריקאי עם שורשים ניגרים מצד אביו וחצי פרסי מהצד של אימו. בבית המצב הכלכלי לא היה טוב, לא מעט מחבריו הלכו למקומות רעים, אבל הוא היה מספיק חזק כדי לא להיגרר. רק בגיל 15 הוא נכנס למסגרת. עד ההסבה למגן הוא שיחק כקשר אחורי, בכנף ואפילו כחלוץ שפיץ, אבל על דבר אחד אין חולק, העמדה בה הוא משחק היום, הכי מתאימה לו.
המילה הראשונה שאומרים עליך, זה שאתה לוחם. כאן ויתרת. לא רצית להילחם יותר על מקום בבית"ר?
"אני לא אחד שמוותר, אבל גם אחרי שפתחתי בהרכב והוכחתי את עצמי, עדיין לא קיבלתי את הקרדיט. תחשוב שאתה נלחם ומשיג מה שאתה רוצה ויש לך סיפוק ופתאום אתה מבין שזה לא מספיק, שלמרות היכולת אתה לא תמשיך לפתוח ובגלל זה בחרתי בדרך חדשה".
אפשר להניח שאם דראפיץ' וברדה היו נשארים לא היה עוזב היית מצליח יותר?
"סלובו ושי נתנו לי את הבמה להצליח ואם הם היו נשארים היו נותנים לי יותר קרדיט. אני מתאר לעצמי שבמקרה כזה הייתי נשאר".
עם יד על הלב אתה חושב שיש לך מקום בהרכב של בית"ר?
"אני חושב שהוכחתי, לא? יש לי מקום בהרכב. יש דברים שאני לא יודע להסביר ולא רוצה להיכנס אליהם ובגלל זה עשיתי את הצעד הזה. שיחקתי חמישה משחקים באירופה, הגעתי עם בית"ר לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית, בישלתי שני שערים, אחד מהם מול ניקוסיה בחוץ, שאם אנחנו לא כובשים אז לא עולים, אז כן יש לי מקום".
"לא קרה לי דבר כזה אף פעם. חצי שנה אפשר להגיד שלא שיחקתי כמעט. לא נשברתי כי אני לא טיפוס כזה, וגם כשהייתי מגיע לאימונים בידיעה שהסיכויים לא לטובתי, נתתי את כל כולי. המשכתי להשקיע בשביל עצמי וגם ראו את זה בנתונים הגופניים שאנחנו מקבלים. תמיד הייתי בחמישייה הראשונה. למזלי, אשתי היתה בשבילי שם ברגעים הקשים ונתנה לי את התקווה שיהיה טוב. התחלתי את העונה בצורה טובה, והרגשתי שאני ממצה את הפוטנציאל שלי, אבל פתאום הביאו לי שחקן זר על המשבצת, זה איכזב אוי".
אבל כל הזמן דיברו על זה שמחפשים מגן שמאלי. ממה הופתעת?
"ידעתי שיביאו מגן שמאלי אבל הובטח לי שלא יגיע מגן שמאלי זר כי מחזיקים ממני. ברגע שמרסל הייסטר הגיע היה לי ברור שאדחק הצידה. בכדורגל הישראלי קודם כל נותנים קרדיט לשחקן זר ולא משנה איך הוא. פתאום נגד סנט אטיין לא הייתי בכלל בסגל והתחלתי להבין הכל. מילא אם לא הייתי טוב, אז אבל כן הוכחתי את עצמי. זו היתה הרגשה לא טובה".
איתי שכטר ביקש ממך לא לעזוב. הופעל עליך לחץ
"היו עלי לחצים להישאר. אמרו לי שאשחק. לא החלטתי ביום אחד בהיר אחד 'יאללה אני עוזב'. זה לקח זמן, זו תקופה ויש שיקולים שמעבר. התחברתי מאוד לכולם בחדר ההלבשה, שלא לדבר על האוהדים האדירים האלה שדחפו אותו בכל רגע ורגע וחיממו את הלב. לא אשכח את זה לעולם. שכטר לא היה רחוק מלהשאיר אותי, כי אני מאוד אוהב את המועדון אבל החלטתי ללכת הלאה".
מאמין שבית"ר תוכל לקחת כרטיס לאירופה?
"יש קבוצה טובה והגיע גם חיזוק טוב כמו ישראל זגורי וחן עזרא. אני מאמין שהם יהיו בפלייאוף העליון. בבית"ר כשמצליחים ומחברים כמה ניצחונות ברצף אז קשה לעצור את הקבוצה. אם הקהל של בית"ר יחזור ליציעים הם ירוצו חזק".
הזכרת את עזרא וזגורי אבל הם מגיעים למשבצת של חברך הקרוב, לידור כהן
"מבחינתי הוא כוכב. השחקן הכי טוב בבית"ר. מעבר לזה שאנחנו חברים, מגיע לו את כל הקרדיט כי הוא מספק מספרים לצד ההופעות והדקות שהוא מקבל. לא יודע איך להסביר את זה שהוא לא משחק. הביאו לו עכשיו עוד שחקנים שיתחרו איתו, ואני מקווה בשבילו ובשביל בית"ר שהוא ישחק. אם יאמינו בו יותר אז יפיקו ממנו יותר".
הגעת למכבי פ"ת להתמודד עם שני קפטנים בתפקיד שלך, נאור פסר וחגי גולדנברג?
"אני פייטר ומאמין בעצמי. אני חושב שתהיה לי שם תחרות בריאה ואני מוכן לאתגר הזה. לא באתי למקום שאני באנקר ב-11 ומבטיחים לי כל משחק שאהיה 90 דקות בהרכב. הכל תלוי בי".
"פסימיסט רואה בהזדמנות קושי, אופטימיסט רואה בקושי הזדמנות"
למה בעצם בחרת שלא לחתום במכבי נתניה?
היו לי כמה שנים בליגה לאומית. לא רציתי לרדת לשם עוד פעם למרות שאני בטוח שנתניה תעלה. היתה לי אופציה להגיע למכבי פ"ת, מועדון טוב, בצמרת הכדורגל הישראלי, עם מאמן שמאמין בי והנהלה שרוצה אותי".
מילות פרידה לטביב
"הוא הביא אותי ונתן את האור הירוק לדראפיץ' להחתים אותי. אני לא אשכח לו את זה, אלי האמין בי בתחילת הדרך וסגרנו את הדברים בצורה הכי יפה שיש".
הוא אולי האמין אבל המאמן כנראה האמין בך פחות
"אני לא בן אדם של מלחמות. כל מי שמכיר אותי יודע את זה. שמסתכלים עליי רואים ישר את החיוך. הוא הולך לפני, אין אצלי תככים ומזימות. בשיחה בינינו רן אמר לי שאקבל יותר צ'אנסים והוא לא עמד במילה שלו. יש לו את ההחלטות שלו והוא בעתיד יצטרך להתמודד איתן. לא פעם באתי בטענות על דקות משחק, וזה בסדר כי ספורטאי שלא רוצה לשחק, הוא לא ספורטאי. שאלתי אותו 'למה אני לא משחק? הייתי טוב, אז למה אני בחוץ?'".
ומה שמעת ממנו?
"שזו ההחלטה ושאני אתמודד. הוא אמר לי שהייתי טוב, אבל כרגע ההחלטה היא שהייסטר הוא המגן הראשון,
שהוא לא יודע מתי אקבל צ'אנס, אבל אקבל".
אבל לא באמת קיבלת.
"זה כבר משהו אחר".
אגב, הבלבול של אנשים בינך לבין קלאודמיר יחסר לך?
"כל הזמן היו מתבלבלים. אומרים שאנחנו דומים. ברחוב היו קוראים לי לפעמים קלאודיו. זה יחסר לי כמו עוד דברים בבית"ר. האהבה של הקהל והחברים לחדר הלבשה. את רוב האנשים בבית"ר הערכתי ואהבתי, זה יחסר לי".
