בקבוקון B של בדיקת השתן של שיר צדק חזר לא מכבר מן המעבדה וכצפוי, אישש את תוצאות הבדיקה המקורית ולפיה, נמצא בבדיקה שריד לחומר אסור המופיע ברשימת החומרים האסורים של WADA (הסוכנות העולמית למניעת סמים בספורט).
למעשה, בהיבט העובדתי היבש, קיומו של החומר האסור הוא עובדה קיימת ורק טענות מרחיקות לכת של זיוף הבדיקה או כל טענת קונספירציה אחרת יכולות לשמוט את הקרקע תחת תוצאות המעבדה. בשלב הזה, העניין עובר למגרש המשפטי/משמעתי.
מאחר שמדובר בבדיקה אשר נתגלתה במסגרת מפעל אירופי, ההליך המשמעתי יתבצע בוועדת המשמעת של אופ"א, עפ"י תקנון המשמעת שלה. השחקן יוזמן לשימוע בפני ועדת המשמעת (או שיתבקש להביא את עמדתו בכתב) ולאחרי אותו שימוע, תפסוק הוועדה את דינו.
בכל מה שקשור לאחריותו של השחקן, תקנון אופ"א, כמו יתר התקנונים הבינלאומיים העוסקים בחומרים ממריצים, קובע באופן נחרץ וחד משמעי כי על כל שחקן האחריות המלאה והבלתי מסויגת לכל חומר אסור שיימצא בגוף שלו, אם יימצא, ואין בכלל משמעות לשאלה מי סיפק את החומר, מי אישר אותו ומאין הגיע.
כל השאלות הללו אינן רלבנטיות לעצם ההרשעה והדרישה התקנונית היא שכשם שספורטאי מכיר את כל החוקים בענף בו הוא משחק, את כל הניואנסים הנוגעים לחוקת המשחק שהוא פעיל בו, עליו להכיר את רשימת החומרים האסורים ולא ליטול אותם, בין במתכוון ובין אגב מחדל/רשלנות. ליסוד הנפשי של האתלט (כוונה/רשלנות/מחדל) אין שום משמעות לעניין ההרשעה והאחריות לגביו היא מוחלטת.
בכל הנוגע לשאלת העונש, הגמישות היא רבה יותר, אם כי עדיין, קשת הטענות מצומצמת ויכולתן להשפיע באופן דרמטי על העונש היא קיימת, אבל מוגבלת. חובת ההוכחה לגבי אותן טענות הגנה חלה על הספורטאי עצמו והוכחתן באופן משכנע אינה מעשה פשוט כלל ועיקר.
כמו כן, צריך לזכור שהמגמה העולמית היא החמרה בענישה בעבירות של שימוש בחומרים אסורים והעונשים המוטלים גם על מי שמוכיח תום לב, היעדר כוונה או אפילו קיומו של תוסף מזוהם, חמורים מאוד.
למזלו (היחסי) של שיר, החומר אשר נמצא בבדיקת השתן שלו אינו שייך למשפחת האנאבוליים (אשר על השימוש בהם העונש הוא ארבע שנות הרחקה) ולכן, העונש המקובל על שימוש בחומרים מהמשפחה אליה משתייך החומר הוא, ככלל, הרחקה לשנתיים. בשלב זה, עדיין לא ברור ממי קיבל השחקן את החומר ובאיזה דרך (תרופה/תוסף) ולעובדות אלה, אותן על השחקן להציג ולהוכיח, יכולה להיות משמעות רבה, לקולא או לחומרא.
חשוב להדגיש, כי חקירת מקור החומר האסור עלולה לשמש כחרב פיפיות, גם עבור השחקן, אולם בעיקר עבור הקבוצה. נכון להרגע, הפועל באר שבע אינה חלק מההליך המשמעתי ולא מיוחסת לה כל אחריות בתוצאות הבדיקה, אולם ככל שייטען על ידי השחקן כי החומר ניתן לו ע"י גורם מתוך הקבוצה, נתונה לאופ"א הסמכות לפתוח בחקירה כנגדה וככל שהיא או גורמים מטעמה יימצאו אחראיים לאספקת החומר לשחקן (וייתכן שלשחקנים נוספים), תוכל אופ"א להעמיד גם אותה לדין ולהענישה בחומרה.
על פניו, כפי שהדברים נראים כעת, מבלי שידוע לנו כיצד הגיע החומר לגופו של שחקן ומה מידת תום ליבו בנוגע לקיומו, השחקן צפוי לעונש הרחקה ממושך. לצערי הרב, מהיכרותי עם הפסיקה העולמית בנושא והמגמה העולמית ביחס לעבירות בנושא חומרים אסורים (ואני מקווה מאוד שאני טועה...), כל הרחקה לתקופה של פחות משנתיים תהיה הישג מבחינת השחקן.
יש לקוות כי יהיה בידי השחקן להראות תום לב מוחלט ושלא ניתן היה לדעת בשום אופן, גם בבדיקה של בר סמכא, שהחומר האסור נמצא בתוסף/כדור שנטל ואז אפשר יהיה לקוות להמתקה מסוימת בעונשו.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
