בגיל 25 בלבד, מוחמד כליבאת כבר מסמן 'וי' על קבוצה חמישית בליגת העל. החלוץ שהגיע למכבי חיפה בעונת 2009/10, כבר עבר מאז בהפועל עכו, בני סכנין, מכבי נתניה, וכעת נהנה מהחיים במכבי פתח תקווה.
אחרי 4 ניצחונות רצופים, הפסידה מוליכת הטבלה לבני סכנין, וכעת היא עם הפנים למשחק חוץ קשה בשבת מול הפועל באר שבע. רגע לפני, הגיע החלוץ ל"מגרש פתוח", שם דיבר על פתיחת העונה שלו ושל קבוצתו, החיים תחת רן בן שמעון, ואיך לא, מכבי חיפה.
"לבוא ולהגיד אליפות, רק במחזור החמישי, זה קצת בעייתי. אנחנו מסתכלים ממשחק למשחק", פתח כליבאת את דבריו וניסה להסביר מה סוד ההצלחה שלו ושל חבריו: "אין לנו איזה קסם, זו פשוט קבוצה שהכל מסביב עובד בה. הנהלה שמשקיעה המון, צוות מקצועי שבא לעבוד ולא בא להעביר את הזמן ושחקנים צעירים שמשקיעים המון. עברתי בהרבה קבוצות, פה יש משהו מיוחד, אנחנו גוש אחד".
"מאוד קשה לעבור כל כך הרבה קבוצות בגיל כל כך צעיר, קשה להשתלב כי זה לוקח זמן", מסביר החלוץ בן ה-25 שבכל שנה כמעט עובר לקבוצה אחרת: "בסכנין בעונה הראשונה הייתי פחות טוב ורק בעונה השנייה התאקלמתי כמו שצריך. ואז חזרתי למכבי חיפה, עברתי פציעות וחזרתי אחורה. השנה רציתי ללכת לקבוצה שתיתן לי את כל הכלים להצליח ואני שמח מאוד שבחרתי במכבי פ"ת. זה מקום שהייתי רוצה להישאר בו לטווח הארוך. בעיקר עכשיו, כשפתאום מגיע קהל. הם נותנים לנו המון ביטחון".
"הכרתי את רן בן שמעון רק מאנשים, וזו חוויה לעבוד עם מאמן כזה. האישיות שלו במגרש, והכדורגל שהוא מבין. גם מחוץ למגרש, הדרך עם השחקנים. אין שחקן בסגל שלא מעריך אותו כבן אדם, וכמאמן. אני לומד ממנו. מרגיש שהשתפרתי", מספר החלוץ על הקשר עם מאמנו.
אבל לא רק על עצמו ועל מכבי פ"ת דיבר כליבאת, אלא גם על מכבי חיפה - הקבוצה שבה החל את הקריירה בליגת העל, ואליה הוא עדיין שייך. "להיות שייך למכבי חיפה זה כבוד גדול, כל שחקן חולם להיות שייך לקבוצה. אני מאשים רק את עצמי שלא שיחקתי שם. אם הם לא שיחררו אותי עדיין, כנראה שהם מאמינים בי".
"במכבי חיפה, וגם במכבי תל אביב, הביקוש להצלחה הוא לפרק זמן קצר. אם לא נותנים פירות אחרי משחק או שניים - פשוט נעלמים", מנסה להסביר את הדברים מנקודת מבטו: "יש שם שחקנים של 300 אלף יורו בעונה, למה שהם יהיו ביציע ואני על הדשא? שחקן צעיר כמוני, צריך ביטחון, את הזמן להסתגל. שחקנים כמוני וכמו אחרים, יכולים להצליח גם בחיפה, אבל השאלה כמה ביטחון מקבלים".
"אין לי ספק שאם היו נותנים יותר דקות לשחקני הבית ולצעירים, הקבוצה הייתה מצליחה יותר", מבהיר כליבאת בבטחון: "אני רואה את חומר השחקנים, הם לא נופלים מהזרים. אני חושב שהם באותה רמה. זה רק עניין של לתת להם ולעמוד מאחוריהם. כל שחקן עובר רגעים קשים, וזה שכר לימוד".
לסיום, הוא ניסה לשפוך אור על עתידו, או לפחות על רצונותיו: "השאיפה שלי, כמו של כל שחקן, היא לעזוב לאירופה. אבל אני מציאותי. אני רוצה להטביע את חותמי פה, כמו בסכנין, ורק אז לעזוב ליעד הבא".
