עד לפני כמה חודשים, אם הייתם שואלים את ניקיטה רוקביצה מה הסיכוי שישחק העונה בבית"ר ירושלים, בישראל, הוא היה מחייך ואומר בנימוס שהסיכוי אפסי. אבל אחרי ארבע שנים בטוונטה ההולנדית, הרטה ברלין ומיינץ מהבונדסליגה ועוד עונה באוסטרליה - לשחקן ולאשתו הישראלית (ויקה) נולדה ילדה ושינתה את סדר היום. כרגע מדובר רק בעונה אחת, כשלשניים ברור שהעתיד של רוקביצה - שכבש עד כה חמישה שערים, כולל שלושער מול מכבי ת"א בבלומפילד, הוא בליגה גבוהה הרבה יותר.
את רוקביצה (במילעל) פגשנו בביתו בראשון לציון. אין לו גינונים של כוכב והוא לא מתחרט על שום צעד בקריירה. הוא מנומס, לעיתים אפילו קצת ציני. אזרחות ישראלית לא עומדת על הפרק, והסיכוי שיילך למהלך הזה הוא כמעט כמו הסיכוי שילמד לבשל. ויקה אשתו גדולה ממנו בחודשיים, השניים הכירו כבר מגיל קטן כי ההורים היו חברי ילדות. רק מאוחר יותר הקשר הידידותי הפך לזוגי ולשניים בת אחת בשם מיה. את החתונה אגב הם עשו בקיסריה, לניקיטה כלל לא היתה בעיה. להפך.
"אני מאושר להיות פה. הייתי כאן הרבה פעמים ולכל מקום שאני מגיע אני אומר שהארץ שלכם נהדרת ולא כל מה שרואים בטלוויזיה זה באמת נכון", מגולל השחקן את הסיפור שהביא אותו לליגת העל: "אלו החיים וזה כדורגל. הייתי בקבוצות גדולות ואתה לא יודע לאן הכדורגל ייקח אותך. בורכתי עד עכשיו לשחק בליגות טובות, אבל גם היום אני מרגיש טוב".
זו ירידה ברמה, איך שלא תסתכל על זה.
"השגתי את רוב החלומות שלי בתור ילד. החלום היה לשחק עבור העיר שלי, ואחר כך כשעברנו לאוסטרליה אז עבור המדינה. שיחקתי בגביע העולם, באולימפיאדה, בבונדסליגה ובהולנד, אבל אני בן 28 בסך הכל ואני רוצה לנסות ולהמשיך להגיע לגבהים נוספים. הייתי יכול להישאר בגרמניה אבל בשבילי כדורגל זה לא רק לעלות למגרש ולשחק, אני צריך גם ליהנות, לשמוח ולהיות עם חיוך על הפנים. במיינץ הפסקתי ליהנות. היה לי שם קשה כי לא שיחקתי ואמרתי לעצמי שלא יקרה כלום אם ארד קצת למטה כדי לחזור לחייך".
יש לך סעיף שחרור מבית"ר בגובה 450 אלף יורו. תישאר בעונה הבאה?
"אני כאן עכשיו וזה מה שחשוב. כולי מרוכז בהצלחה של הקבוצה ואני לא יכול לנבא מה יהיה בעתיד. המטרה שלי היא להבקיע כמה שיותר ושמבחינה קבוצתית נהיה הכי למעלה".
הכי למעלה זה אליפות?
"למה לא?".
כי על הנייר מכבי ת"א והפועל ב"ש טובות יותר
"נכון, אבל גם אנחנו קבוצה טובה והוכחנו את זה נגד מכבי ת"א. אם נמשיך להשתפר נוכל לסיים הרבה יותר גבוה מהמקום הרביעי שבו בית"ר סיימה בעונה שעברה. שיצחקו עליי אבל אני תמיד מציב מטרות כי רק ככה אתה מגיע לאן שאתה רוצה".
איזו מוזיקה אתה שומע?
"כריס בראון הוא הפייבוריט שלי, ובארץ אייל גולן ודודו אהרון. אני מת על השירים שלהם".
ואוכל?
"האוכל הישראלי הכי טוב בעולם. חומוס, פיתות, בורקס, בשר, שווארמה".
זה הכל משמין.
"אני יותר מדי רזה, אז זה בסדר בשבילי".
בסלון, במקום הכי גבוה בבית, הניח את הכדור שקיבל אחרי השלושער מול מכבי ת"א. "זה השלושער הראשון שלי בקריירה, אני מאוד גאה בו", הוא אומר ומשחזר את מה שקרה בבלומפילד בצניעותה אופיינית לו, "היה לי יום טוב. כולנו שיחקנו טוב ולי הכדורים נכנסו".
דווקא נגד מכבי ת"א שנבחנת אצלה. זה היה מסר חד וברור שטעו לגביך.
"אני מכיר הרבה משחקני מכבי, תומך בהם בצ'מפיונס ומקווה שישיגו נקודות. זה לא מעצבן אותי שהם לא החתימו אותי כי דברים לא תמיד מסתדרים. לא היה ולא יהיה דם רע בינינו".
למה זה לא הסתדר?
"לקח זמן לקבל את מסמכי האזרחות כי כבר היו חמישה זרים. המשכתי הלאה וזה בסדר".
מה הסיכוי שעכשיו תתאזרח?
"לא חשבתי על זה. יש לי אזרחות אוסטרלית, אני לא צריך עוד אחת".
13 הופעות יש לך בנבחרת האוסטרלית. למה כיום אתה לא בסגל?
"אני לא יודע וזה לא תלוי בי. אני יודע שכולם עוקבים אחרי כולם וברגע שיקראו לי אשמח להגיע. זה כיף לשחק עבור המדינה שלך. הייתי מעורב מגיל 20 בנבחרת אבל זה לא בידיים שלי".
שמעת על הקהל של בית"ר ירושלים לפני שהגעת?
"בטח. שמעתי שהם דוחפים אותך בכל מקום גם בבית וגם בחוץ וראיתי את זה בסכנין. כל כדורגלן צריך את הקהל מאחוריו. לפעמים יש ימים רעים כמו שהיה לנו נגד הפועל ב"ש וזה חלק מהמשחק. אי אפשר להביא אנרגיות מעצמך כשאין קהל באצטדיון. עדיף ללכת לשחק עם חברים קט-רגל בחוץ מאשר לבוא לשחק ללא קהל".
הציפיות ממך עלו עכשיו.
"אין לי בעיה עם זה. אני תמיד יוצא החוצה למגרש ונותן הכל. תמיד רוצה להוכיח עוד ועוד ובגלל זה עובר על הדברים הטובים והפחות טובים בכל משחק כדי להשתפר. זה שאני מצפה מעצמי ליותר דוחף אותי קדימה".
