נתחיל מהבשורה הטובה של הכדורגל הישראלי: העונה הזו נפתחה מצוין עם משחקים טובים על הבמה המרכזית וגם בבלומפילד קיבלנו יופי של משחק - קצב, דרמה, שערים ותפניות מפתיעות. אבל מה לעשות שהסוף, כרגיל, נשאר צהוב. השאלה מהמשחק הזה תהיה אם הסטירה המתסכלת שמכבי חיפה קיבלה (הפסד שני כבר בארבעה משחקים), תשבור אותה כמו בשנתיים הקודמות אחרי ההפסדים למכבי תל אביב.
לפחות בפתיחת המשחק הירוקים נהנו מעמדת האנדרדוג, חיכו באמצע המגרש לשחקני מכבי, חטפו כדורים ויצאו מהר קדימה. עשרים הדקות הראשונות של הירוקים היו מצוינות והיו יכולות להחזיר את כוח ההרתעה לחיפה מול הצהובים אבל זה לוקסוס להחטיא ארבעה מצבים. למעשה, המצבים האלה הטריפו את שחקני חיפה - שיזמו ולחצו קדימה - אבל נשארו חשופים מאחור באיבוד כדור למהירות של טל בן חיים שגרם להרחקה של משומר. כאן המשחק השתנה, מכבי יזמה ויזמה עד שכבשה.
שחקני חיפה נתנו את כל כולם על המגרש והצליחו לחזור מפיגור בצדק ובעשרה שחקנים. היה נדמה שהם נלחמים בכל כוחם בשדים מהעבר, בחיסרון המספרי ובביתיות של מכבי - אבל זה גם גרם להם ליפול מהרגליים לקראת הדקה ה-70. מכבי הניעה בחוכמה את הכדור בדקות האלה עד שכבשה את השני שגמר את המשחק. השער של בן בסט מכדור עונשין היה המסמר האחרון. זה היה שילוב מושלם של טכניקה נהדרת ועצבים על הספסול שלו.
בשורה התחתונה, הבעיה עבור מכבי חיפה בשנים האחרונות היא חוסר יעילות במשחקי ההכרעה. היא מחטיאה, נכנעת לכוכבים של היריבה הצהובה שכן יודעים להכריע משחקים שכאלה ושחקניה מורחקים בגלל טעויות. קחו למשל את בן חיים וזהבי מול ראיוס וחלוצי חיפה. בן חיים הופך למפלצת כדורגל על המגרש, כזו שלפעמים גם משתחרר לה הבורג לרעה. זהבי שוב השתיק מבקרים עם אמביציה אינסופית וגול חשוב. לעומת זאת, רובן ראיוס (למרות הפנדל) הגיע למצבים שעם טכניקה כמו שלו הוא מסיים בין החיבורים. בלחץ של המשחק הזה הוא בעט לשמיים. כמו ההחטאות של החלוצים.
מכבי חיפה, במשחק הכי טוב שלה העונה מסיימת עם שלישיה ברשת ושני מורחקים. האמת, לא יפתיע בכלל אם בינואר נראה בלם חדש בחיפה. מכבי ת"א? אחרי האימפקט הראשוני הנהדר של פאקו, יש דעיכה באיכות המשחק שלה. מרכז ההגנה חשוף, משחק הלחץ פחות טוב. אני לא זוכר יריבות שמגיעות לחמישה-שישה מצבים קלים כאלה נגדה. חבל שהיא לא שמרה על ההרכב מההפסד בבאר שבע כי ההרכב הזה שיחק טוב ונכנע רק ליום משוגע של ברדה. יש לפאקו לא מעט עבודה. טיבי וגארסיה פחות חדים וממוקדים, אלברמן לא מרגיש בנוח כבלם והאלתור הזה לא הוסיף למכבי נגד ב"ש וגם לא אמש כי הנוכחות שלו בקישור חשובה. מיטרוביץ' המנודה הפך לבונה משחק הכי חשוב במכבי כי הוא מזהה את תנועות העומק של בן חיים וזהבי בזמן ומוסר להם כדורים מצויינים.
בסופו של יום, מכבי חיפה עשתה קולות של מאבק אמיתי ומכבי ת"א נראתה פגיעה במשך דקות רבות. ובכל זאת, הצהובים סיימו עם שלישיה לרשת של היריבה שלה לתואר. נקווה בשביל הליגה שמכבי חיפה תדע להתאושש ולפחות לתת פייט עד הסוף כי זה רק יוסיף לכדורגל שלנו מתח ועניין. והכי חשוב, שנראה עוד הרבה משחקים כאלה, עם אווירה כזאת וכדורגל טוב.
