הכתבה באדיבות ערוץ 2000
אסי טובי היה אחד מהסקוררים הגדולים של שנות ה-90 בכדורגל ישראלי. עם אינספור שערים בהפועל ת"א, מכבי פ"ת, הפועל ירושלים ועוד, טובי חרט את שמו בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, ואף סיים כמלך השערים בעונת 1999/2000. עברו הרבה שנים מאז, וטובי חזר בתשובה ואחד לרב מוכר, שמעביר שיעורים ומוערך מאוד בציבור הדתי. בראיון לערוץ 2000, טובי סיפר על חייו ככדורגלן, ועל היום בו החליט לפרוש מכדורגל ולהתמסר באופן מוחלט לתורה.
"בגיל 21 ציפו ממני להיות אחד מהשחקנים הגדולים במדינת ישראל", טובי פתח את דבריו, "ההתחזקות שלי הביאה אותי למקומות שהייתי מלך השערים. גם כשהייתי במגרשים הייתי שומר מסורת, עם השנים הייתי הולך לבית הכנסת - גם בשישי וגם בשבת. הייתי הולך בבוקר בשחרית לבית הספר, הייתי עולה לתורה, נותן גול וחוזר חזרה לבית הכנסת".
"איך הכל התחיל? עברתי 2 פציעות בכף הרגל בגיל צעיר, וזה עוד כשציפו ממני להיות אחד מהשחקנים הגדולים בישראל", טובי הסביר, "הפציעות האלה הראו לי שהדברים מכוונים ויש מי שמנווט את החיים של כל אחד מאיתנו. המחשבות שלי לחוד אבל יש הקדוש ברוך הוא, והוא מנהל את העולם. פה התחיל השינוי והתפיסה שלי".
טובי סיפר שהחזרה בתשובה התחילה בשיא הקריירה: "הייתה שנה שבה שיחקתי וכל השנה ישנתי בבית מלון. אני לא אשכח שבת אחת מיוחדת - שיחקתי בירושלים ולא היה מקום באף מלון בירושלים, בסופו של דבר מצאו לי מקום במלון בקצה השני של ירושלים, ואני צריך להגיע לטדי ברגל בחג. לא אשכח את ההליכה הזאת כל חיי. במשך שעתיים וחצי הלכתי ברגל עד שהגעתי למשחק. רק לרדת את כביש בגין במשך 45 דקות-שעה. הגעתי למשחק כולי סחוט כאילו כבר עשיתי משחק מקדים. זו השבת שאני הכי אזכור בחיים שלי".
"בתקופה שלי בחדר ההלבשה, הייתה לי שקית - בשקית היו כיפות וסידורים", הוא אמר, "לא היו עולים להתאמן ולשחק - בלי תפילה. המאמן יוסי מזרחי היה שואל אותי מתי אני צריך להתפלל - ורק אז היו עושים את האסיפה".
"רגע השיא היה ביום שישי באשדוד - שיחקתי באחי נצרת מול אשדוד, והבקעתי שם ה 4 שערים תוך 13 דקות", הוא נזכר, "זה רגע השיא שלי. מיד בסיום המחשק קפצו עליי עיתונאים וצלמים, ברחתי מיד בשביל להספיק להגיע הביתה לרעננה לפני שבת. אין ספק בכלל שזה רגע מיוחד מאוד שאי אפשר להסביר אותו. אבל זה מה שרצה הקב"ה באותה תקופה".
"היום מה שמעניין אותי זה להעביר מסרים לציבור", טובי אמר, "אני רוצה לקרב, לחבק, הייתי אומר למלך השערים שהוא צריך להבין שכל השערים שהוא מבקיע, זה לא `כוחי ועצום ידי`, זה לא בגלל שהוא כזה שחקן טוב, אז הוא מבקיע שערים. כמובן שיש יכולת, אבל בלי העזרה מלמעלה דברים לא היו קורים. היום אנחו נמצאים בתקופה אחרת, בעניינם אחרים ורוחניים. המגרש הפך להיות בית המדרש ואין לנו משהו אחר מלבד בורא עולם, מלבד האהבה והשלום והרעות, מלבד הביחד. הכולל זה המגרש הביתי שלי, פה אני נמצא ברוב שעות היום".
"אם הבן שלי ירצה להיות כדורגלן, אגיד לו שהבחירה בחיים זה לבחור בתורה", טובי סיכם, "נכון, ספורט הוא חלק בלתי נפרד ממני, אבל אני לא אשכח רגע אחד. הייתי אצל רבי אלעזר, הוא מעולם לא אמר לי לפרוש. הייתי מתייעץ איתו לאן ללכת, עד רגע אחד בשנת 2005. רציתי לעזוב את הקבוצה שלי כי רצו שאני אשחק בשבת הזאת, ואז באתי אליו באמצע השבוע ושאלתי אותו מה לעשות - אם לשחק בשבת תשובה, אמרתי לו שאני רוצה לפרוש, רבי אלעזר אמר לי שהוא וסומך עליי שאעשה את הדבר הטוב ביותר בשבילי. הוא אמר לי שהוא סומך עליי, איך שנכנסתי לרכב אמרתי שאני פורש. שבעתי מחיי הפאר. נכון שלעבור בתי מלון ומקומות, דירות יוקרה והכל זה יפה, אבל זו הנאה רגעית בלבד".
