(תמונה: האינסטגרם של בראיין פאסי)
שמות משפחה, במקור, התבססו על מקצועות. לפני התעצבות החברה המודרנית משפחות היו קרויות לפי משלח ידו של האב, וזה פשוט נדבק עם השנים. לרוב זה קרה במקצועות "ישנים" יותר כמו נפח, חקלאי, רופא או כל דבר אחר בסגנון שעולה לכם לראש, אבל ברמה מסוימת זה רלוונטי גם לכדורסל. בראיין פאסי, הבלם החדש של הפועל תל אביב, נולד עם שם מחייב.
לחצו כדי להרשם לערוץ הטלגרם החדש של ערוץ הספורט
בצירוף מקרים מופלא, הוא גם מגיע ממשפחה של כדורגלנים. סבו קמיל פאסי שיחק ואימן בקונגו, בעוד אביו פרנק פאסי שיחק במונפלייה. דודו ג'רלד פסי היה חלק ממונאקו שהגיעה לגמר ליגת המחזיקות ואף היה שחקן הרכב בנבחרת צרפת לצד ז'אן פייר-פאפן. כשמשלבים שם כזה וגנים כאלה, הדרך של הצרפתי שנולד למהגרים קונגלוזים לדשא הייתה טבעית במיוחד.
הוא מצא את עצמו מגיל צעיר בקבוצות הנוער של מונפלייה, שזכתה באליפות צרפת כשהיה בן 12 וגידלה שחקנים כמו אוליבייה ז'ירו, נורדי מוקיילה ומורגן סנסון. אביו אמנם שיחק במועדון ולאחר הפרישה מצא את עצמו כמאמן זמני במארסיי ובליל, אבל הקשר המשפחתי יכול להביא אותך עד גבול מסויים. בראיין פאסי לא הצליח לפרוץ את הגבול וקיבל במצטבר 143 דקות בלבד בקבוצה הבוגרת. "כשאתה בן של מישהו מצפים ממך ליותר", הוא אמר. "אבל אני לוקח את התקופה במונפלייה כחוויה חיובית. התאמנתי ברמות הגבוהות".
הוא רצה התחלה חדשה ומצא אותה בניור מהליגה השנייה, אליה עבר ממונפלייה ולראשונה קיבל דקות בבוגרים. הוא הצליח להפוך לשחקן הרכב בגיל צעיר, ואז הקבוצה שהייתה במשבר החליפה מאמן ומינתה לא אחר מפרנק פאסי, אביו של בראיין. בין אם בגלל חוסר אמונה או בגלל חשש מנפוטיזם, פרנק השאיר את בנו על הספסל. בסך הכל פאסי קיבל 31 דקות בלבד מינואר ועד שהכדורגל הצרפתי נעצר במרץ בגלל הקורונה.
על הנייר, זה נשמע כמו סיפור כמעט טרגי. אולי הגרסה הכדורגלנית של יצירת המופת הישראלית "הערת שוליים". כדורגלן שלא מצליח לברוח מהצל של אביו (כששניהם לא היו כוכבים יוצאי דופן, בלשון המעטה). אך בסופו של דבר פאסי האב פוטר, מונה מאמן אחר והבן נשאר לאחר שהקבוצה הבטיחה את ההישארות בליגה הצרפתית השנייה.
בשנים העוקבות הוא הצליח להתברג בהרכב של קבוצתו מתחתית הליגה השנייה, עד שהשנה ירדה ליגה. פאסי עלה בחלק מהמשחקים כקפטן, אך לא שיחק מאז מרץ האחרון לאחר שנפצע בברכו במשחק של נבחרת קונגו, אותה הוא מייצג בזכות מוצאו, מול דרום סודן. פאסי לא בהכרח שחקן פציע, ופתח בהרכב ב-27 ו-28 מ-38 משחקים בשתי העונות הקודמות, אך הפציעה האחרונה עלולה להשפיע לרעה. עוד לפניה, ב-2020/21 , הוא נעדר לחודשיים מהמגרשים בגלל פגיעה ברצועות הברך.
המציאות בה הוא שיחק בניור שונה מזאת של הפועל תל אביב, כקבוצה קטנה בליגה השנייה עם אצטדיון קטן בהרבה מבלומפילד וכמועדון שנלחם על חייו פעם אחר פעם בליגה. האוהדים אמנם תפסו את פאסי כדמות חיובית, אבל הדלקת בברך והפציעה הקשה במרץ האחרון העלו לא מעט סימני שאלה בקשר לבריאותו. בסופו של דבר הוא לא היה על המגרש במחזורים הגורליים של העונה.
אוהדי הפועל, כך נדמה, יכולים להתנחם בקווי הדמיון לשחקן זר אחר שגדל במונפלייה ועשה חיל בארץ בדמות פייר קורנו. מגן מכבי חיפה גדל לצידו של פאסי באותה קבוצת נוער, והשניים בקשר טוב עד היום. מעבר לרקע הדומה, ולכך ששניהם התמודדו עם פציעות, מדובר בשחקנים שונים לגמרי בתפקידים שונים לגמרי. זאת ההזדמנות לדבר על הצד המקצועי.
מה פאסי מביא להפועל ת"א?
גודל, קודם כל. בגובה של 1.89 מ' ובגיל 25 הוא יכול להתמודד באופן תיאורטי עם כל חלוץ בליגת העל ולספק מענה לפיזיות, גם לצד אור ישראלוב הצעיר, כשלא יהיה מופרך להניח כי הוא מגיע כמחליפו של אדי גוטליב שעבר לבית"ר ירושלים. גם ברמה הפיזית וגם כמי שאמור לשמש כמנהיג בהגנה, בתור שחקן עם ניסיון בקרבות תחתית וככזה שקיבל את סרט הקפטן בחלקים גדולים מעונתו האחרונה. בקבוצה עם מאמן חסר ניסיון וסגל לא נוצץ, לפחות בשלב הזה, הוא יצטרך להיות משמעותי במיוחד.
פאסי הגדיר את המשחק שלו בעצמו: "אני אדם קשוח. אני אגרסיבי גם באימונים, אחד מחבריי לקבוצה כינה אותי 'המשטרה' כי תמיד באתי לעצור אותו. משחק הראש הוא חלק מאוד מרכזי בכדורגל שלי, וכך גם היכולת שלי להתרומם לכדורי גובה". המספרים מגבים את פאסי. הוא ניצח ב-71% מהקרבות האוויריים שלו בליגה הצרפתית השנייה, ליגה פיזית יותר מהישראלית. מדובר ב-2.9 קרבות למשחק, מה שמעיד גם על מדגם נאה וגם על אחוז הצלחה גבוה במיוחד.
פאסי מתפקד לרוב בצד ימין של ההגנה, לכל הפחות לפי מפת החום שלו מהעונה האחרונה, וניצח ב-2.4 קרבות קרקעיים למשחק (67%). אלה נתונים לא רעים, אבל בסופו של דבר הוא שמר על שער נקי רק ב-3 מ-19 משחקיו בעונה החולפת. ניצחונות במאבקים זה דבר אחד ונתון שמספר תמונה חלקית. שערים נקיים משקפים יותר, ואולי הפעמים בהם הוא לא היה בעמדה טובה פגעו בו. האתלטיות, בסופו של דבר, יכולה להביא שחקן עד לנקודה מסוימת.
בכנות, קשה לדעת מה הפועל תל אביב מקבלת. מצד אחד, מדובר בשחקן שנחשב למנהיג בקבוצה האחרונה בה שיחק ובעל נתונים מרשימים מאוד בכל הקשור למאבקים על הכדור, הן באוויר (נקודה משמעותית) והן על הקרקע, אבל מצד שני זה שחקן שסבל מדלקת בברך, נפצע ולא שיחק מאז מרץ וגם כששיחק היה חלק מקבוצה שנעלה את הטבלה בליגה השנייה בצרפת.
בגיל 25 הוא לא מניה לעתיד או השקעה ארוכת טווח של המינצברגים, אלא שחקן שמגיע כדי לתרום כאן ועכשיו להגנה שאיבדה בלם משמעותי אחד בדמות גוטליב ועלולה לאבד אחד נוסף בדמות סתיו למקין, שמבוקש בחו"ל. האם פאסי בלם מספיק טוב בשביל להוביל קבוצה לעונה סבירה בליגת העל? יכול להיות שכן. האם הוא מספיק בריא בשביל לעשות את זה? זאת אולי השאלה הגדולה שנשארה כרגע.
