למה, בעצם, היה נדמה לי שאראה משהו אחר מהבאטל רויאל הרגיל בטרנר? מה גרם לי להאמין, במו תמימותי, שאשכרה נזכה לחזות במשחק כדורגל תחרותי, כזה שבו המטרה היא בעיטה לשער ולא פרובוקציות, פירוק ואלימות טהורה? אולי אתה יכול להוציא את רוני לוי מבאר שבע, אבל כנראה שקשה יותר לעשות ההיפך.
קשה להתייחס לאירוע כמשחק כדורגל, ועל אחת כמה וכמה כשמי שאמור לווסת את האמוציות ולהרגיע את האגרסיות, איבד שליטה באופן מוחלט וגרר את המשחק לאבדון. זה היה קרב בוץ, מלחמת שברים (השגיאה במכוון), עם גולים במצבים נייחים (מה זה ג'וש, מה זה???!), מניפת כרטיסים צהובים לכל עבר, שיפוט פחדני מתחת לכל ביקורת ואיך אפשר בלי הספיישל - מנה יפה של פקקים מעל הקרסול. בתיאבון, רמזי!
בכל קרן, בכל הוצאת כדור חוץ, בכל עימות פיזי, הם תמיד מחפשים את ההוצאה מריכוז, את סחיטת הכרטיס, את הטריק המלוכלך שירעיל את המשחק ויגעיל את הנשמה. עומרי גלזר ניגש לטראש טוק שלו בפנדל, נחסם על ידי נטע שמבקש ממנו יפה לחזור אחורה, כקולגה לשעבר, ומגיב כצפוי בדחיפות ואבו עלי. הוא שכח, כנראה, שעד לפני שנתיים, לא היה לו ביטחון עצמי והוא וסידר אסיסטים ליריבות. נהיה לי מר פנדלים. התמלא באוויר חם, הילד. אבל מול עומר אצילי, לא כל יום פורים, וכל הוואסח של לפני הפנדל חזר כבומרנג עם ביצוע מושלם ששלח כדור לפינה אחת וגלזר מתפנצ'ר לפינה השניה.
עד כמה מגעיל ורווי פרובוקציות כל מפגש איתם, תעיד העובדה ששחקני מכבי חיפה נמנעו מלחלוק את המנהרה עם שחקני הפועל באר שבע בירידה למחצית, כי אלוהים יודע מי וכמה נצא משם למחצית השנייה אם גאד פורביד נתחכך בהם בדרך לחדרי ההלבשה.
זה לא קורה עם אף קבוצה, חוץ מהפועל באר שבע. ברדה אשכרה התלונן על השיפוט? לא ייאמן. תשעה וחצי קבין של חוסר מודעות עצמית. חבל, באמת שציפיתי אישית שברדה ירים אותם מהמקום השפל הזה ואשכרה ינסה לנצח בכדורגל, אבל זו כנראה רוח מועדון שדבקה בכל מי שנמצא או מגיע לשם.
שלא נטעה - ברמה המקצועית, עד כמה שאפשר לדבר על המפגש הזה בהקשרים מקצועיים, לא משחק טוב שלנו בכלל. כמה דקות טובות אחרי השער שספגנו, עד הפנדל, ושום דבר מעבר לזה. אחרי האדום, בכלל, פיזור דעת מוחלט וחוסר ריכוז בפעולה האחרונה של כולם, בליל של עייפות ועצבים שלא מוליד דבר אחד חיובי. טוב, אולי דבר אחד.
האמת, לא הגיע לנו לנצח, אם נשפוט על פי יכולת נטו. אבל אם נסתכל על ההקשר הרחב יותר, ועל הלקח שהיה צריך להיצרב עמוק בבשר, שהפרובוקציה לא משתלמת, להפועל באר שבע הגיע להפסיד. ממש הגיע (כן, קובי כהן, אתה זה שאמרת לי את זה, אז הנה קח קרדיט, פן ניפגש בערכאות משפטיות על אוצר אינטלקטואלי בלום זה שהענקת לי ברוחב לב).
ואוי, כמה כואב היה הלקח, כמה עמוק וכמה מתוק ננעץ הפגיון של פיירו, אחרי מבצע נהדר של אצילי (שוב משחק ממוצע שאותו הוא מסיים עם שער ובישול). איזה אושר משתלט עליך, כשאתה מעניש ככה על הבאזר, על משחק ייסורים קשה לצפייה ופרפור חדרים, ומראה שגם ביום ממוצע מאוד שלך, וכשהכל נראה כמתכנס לתיקו שכל כולו פרס לעבריין, הפשע של הרס משחק כדורגל כשיטת משחק פשוט לא משתלם.
ברמה הפרסונאלית, משחק יוצא מן הכלל לדילן בטובינסיקה, שמטעמי קצרנות, מעתה ועד עולם אפנה אליו כדילן מקיי. פיזיות, שליטה באוויר, רוגע עם הכדור. החלק הראשון של צמד הרעים מאנטוורפן עשה רושם ראשוני לא רע בכלל, ועם עבדולאי סק, יכול להשלים צמד בלמים שיפגין עליונות גופנית שלא זכורה לי במחוזותינו.
זה לא במקרה, כמובן, ומכבי חיפה, בכוונת מכוון, שמה את יהבה על שחקנים גבוהים, פיזיים, מהירים וכאלו שיאפשרו לה להתמודד בכל החזיתות ולצמצם את הפער הגופני הענק מקבוצות אירופיות בדרגים בכירים.
אגב פרובוקציות וריבים על המגרש, אני רוצה לראות את הגיבורים הגדולים מנסים לפתוח תגרה בפעם הבאה עם סק, דילן ופיירו על הדשא. ירחם השם וישמור.
השאר? לא יום לפנתיאון, בלשון המעטה. ועדיין, הצליחו לגרד מתחתית הסוללה רגע קסום אחד של קלאץ' אצילי (ופיירו) ולשלוח אותנו עם חיוך ענק להתכונן לעוד הרפתקה של מתח, מסתורין והפסד כמעט בלתי נמנע בליסבון.
שלושה מחזורים סופר קשים, נתניה לסיפתח, סכנין בדוחא ובאר שבע, הכל תוך שבוע, ואנחנו במאזן מושלם. מבחן אופי רציני מאוד צלחה מכבי חיפה בשבוע האחרון, בהצלחה יתרה.
כל נסיעה לטרנר היא מפרכת בדרכה, וזו שעברה עלינו אתמול מפרכת במיוחד. היום שאחרי המסע לשם ובחזרה תמיד לא סלחני. מעסיקים - צפו לעובדים ירוקים טרוטי עיניים. הלומי ראש, מפוהקים - ועם חיוך ענק ענק, שלא יורד מהפנים.
הפנים מחוייכות, ופונות באופן חד מערבה לכיוון ליסבון. בנפיקה, כביכול הצלע השלישית בטיבה בריבוע הקסם המופלא אליו נקלענו (בכלל לא בטוח שזה נכון, אגב), מחכה לנו, עם מאזן מושלם העונה. מדובר בקבוצה אימתנית, כזו שבסבירות גבוהה ובכמעט כל עונה מחזיקה בשורותיה כוכב אירופי שיימכר בעשרות מיליונים. והם לא מתכוונים להקל בנו ראש, כך נראה.
על פניו, מדובר בבית הכי קשה וחסר סיכוי שאי פעם הגרלנו, בכל מפעל. הסיכויים ביום שלישי ובכל מחזור עד לסיום שלב הבתים, ממש, אבל ממש לא לטובתנו. כמו במשחק החוץ בפיראוס, או זה בבלגרד.
נו, אז מה כבר יש להפסיד?
יאללה מכבי מלחמה!
שבוע טוב וירוק לכולם.
נ.ב. דרך עפר שבורה, זרועה משני צידיה מכוניות, שחלקן גם נפרצו ונגנבו מהן דברי ערך, מוליכה לטרנר. ספרו לי עוד קצת בטוקבקים על מגרש החנייה הנהדר שבנתה אלונה לקהל האורחת וכמה הכל השתנה שם. אותו דרעק מיום פתיחת האיצטדיון. עד מתי תת תנאים בחוויית ההגעה למגרשים לאוהדי הכדורגל בישראל?
