אני לא זוכר הרבה משחקים עם מהפכים כאלה כמו שהיו במשחק בין הפועל תל אביב לקרית שמונה. בסך הכל אפשר היה ליהנות מהכדורגל ששיחקו שתי הקבוצות, גם מכמות השערים וגם מהשינויים שהיו במשחק הזה. זה לא היה רגיל. קריית שמונה שיחקה 30 דקות נהדרות ולולא יכולת מרהיבה של אריאל הרוש, התוצאה היה יכולה להיות 0:4. השוער רשם משחק גדול וזה מה שאפשר להפועל ת"א לחזור למשחק.
האדומים רשמו 10 דקות הרואיות בהן הצליחו להפוך את התוצאה ל-1:3. אף אחד, ובטח לא אלי גוטמן, ציפה שהתוצאה תתהפך כך. הקבוצה שלו, שהייתה כבויה לחלוטין, קיבלה זריקת מרץ, ובמשך דקות מעטות היא גרמה לאוהדיה לשפשף את העיניים. גם בקהל אף אחד לא האמין. על המהפך ניצח דאמיר שובשיץ', שגם הבקיע ובישל. הוא היה הבולט ביותר בשורות הפועל.
במחצית השנייה רבים קיוו להמשך של התצוגה של הפועל ת"א, אבל מוטי איוניר ביצע שינוי, הכניס את אזקיאל אנדוסל ואת שלומי אזולאי, וניתן היה לראות איך שחקני קריית שמונה החלו להטריד את ההגנה של האדומה והיו קרובים אפילו לנצח את המשחק. שלא תטעו, גם לחזור למשחק זה הישג יפה. הקבוצה של מוטי איוניר הוכיחה שהיא יכולה לעשות דברים יפים מאוד בשנה הקרובה. יש לה קישור טוב, עם התוספת של שלומי אזולאי לצד דידייה ברוסו, אופיר קריאף ועומר צלישר וגם התקפה מסוכנת.
לאלי גוטמן יש חלק גדול מאוד בקאמבק של קרית שמונה. החילופים שלו לא היו טובים ולא נכונים. הוא טעה כשהוציא את עמרי אלטמן והכניס במקומו את אביחי ידין. בחילוף הזה הוא העביר מסר לשחקנים שהוא חושש מהמשחק, במקום להמשיך בתנופה. בהפועל ת"א צריכים להבין שמול מכבי ת"א בשבוע הבא זה סיפור אחר. אם קריית שמונה חזרה כך למשחק, הצהובים מסוגלים ליותר. להגנה הנוכחית יהיה קשה להתמודד מול ההתקפה הצהובה. נכון שמכבי עברה טראומה בהפסד מול זניט, אבל זו יריבה לגמרי אחרת.
בעוד הפועל ת"א נתקלה ביריבה חזקה ומוכשרת, בית"ר ירושלים פגשה בטדי כזו שסידרה לה ניצחון קל. המשחק מול הפועל אשקלון נגמר בשלב מוקדם מאוד. המחצית השנייה הייתה לפרוטוקול בלבד והשער השלישי סגר עניין. הפערים בין שתי הקבוצות ברורים לפני המשחק ובמהלכו ולרגע לא היה ספק מי הקבוצה הטובה ביותר. לא ברורה לי הקלות שבה אשקלון ספגה את השערים, ועל זה צריך יובל נעים לתת את הדעת. אי אפשר לקבל שערים כל כך קלים ממצבים נייחים והוא צריך להשיג את המסקנות לגבי ההגנה.
