בגיל 27, ואולי בפעם הראשונה לעונה שלמה, מתן חוזז קיבל הזדמנות להוביל קבוצה והוכיח שיש לו מה שצריך כדי לעמוד במשימה. הקיצוני הושאל להפועל ירושלים וחזר לשחק תחת מי שליווה אותו כבר מגיל צעיר, זיו אריה, והוביל את המועדון מהבירה מרחק ניצחון אחד מפלייאוף עליון, תוך שהוא מספק כמה רגעי שיא, כולל שער ניצחון דרמטי בדרבי. רגע לפני שהוא יוצא לקיץ ומקבל החלטה לגבי העתיד שלו, התארח חוזז "בחמש אישי" ודיבר על החיבור עם אריה, ההשוואה בין דרבי תל אביבי לירושלמי והשאיפות שלו.
פתיחת העונה לא היתה פשוטה מבחינתם
"זו היתה פתיחת עונה קשה, מאכזבת, אבל היא נגמרה בצורה מתוקה, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית. אם היינו פותחים קצת יותר טוב, היינו עושים פלייאוף עליון והיתה יכולה להיות עונה עוד יותר טוב. אבל בסך הכל זו עונה טובה להפועל ירושלים. בפלייאוף התחתון שלטנו לחלוטין ומסוף הסיבוב הראשון הראינו שאנחנו בין הקבוצות הטובות בליגה".
מה קרה בהתחלה?
"זו קבוצה מאוד צעירה והיו הרבה שחקנים חדשים בהרכב. אני, יילה, אוהד, שחר, מקס, אולי אני מפספס עוד. לקח זמן עד שהשחקנים התחברו. גם שיטת המשחק ששיחקנו עד סוף הסיבוב הראשון היתה שבלונית. היתה לי על זה שיחה עם זיו ושי. כל אחד היה במקום שלו. זה יפה לעין, הנעת כדור נחמדה, אבל לא מביא לתוצאות. אתה מגיע מול שועלי ליגה, שיודעים איך לנצח משחקים, גם אם לא משחקים יפה, אז היינו נשארים עם המחמאות. הזזתם את הכדור יפה... הגעתם לכמה התקפות. אבל לא היה תכל`ס. לא הבאנו ניצחונות. שינינו את סגנון המשחק בסוף הסיבוב הראשון. היינו יותר משוחררים, יותר יצירתיים".
נכנסת לנעליים של גיא בדש, שחקן שגדל במועדון
"זה לא משהו שהרתיע אותי. אני ציפיתי מעצמי קודם כל, בכל עונה. גם אם בהפועל ירושלים או במכבי ת"א. ליכולת טובה, לאחריות, לגישה טובה. זה המקצוע שלי וזה מה שאני אוהב לעשות. מבחינה קבוצתית, הגעתי למקום מדהים, מקום ששואף להתפתח, מקצועני, עם צוות מדהים, הנהלה מדהימה. שמחתי לשחק שם העונה. הכרתי אנשים מדהימים לפני שהם שחקנים. באופן אישי, ציפיתי יותר מהקבוצה. להגיע להישגים יותר גבוהים. זה התפספס על חוסר הניסיון של הסיבוב הראשון".
מה היה המשחק שהביא את השינוי?
"הפועל ת"א בסיבוב הראשון בליגה. עשינו 30 דקות פנטסטיות, ואז היתה קצת ירידה. נכנסתי כמחליף וניצחנו בדקה ה-90. באופן אישי, התחלתי להרגיש שאני משחק את המשחק שלי. הקבוצה עושה בלאגן ולא רק מחמאות על הנעת כדור, אלא גם תכל`ס".
איך זה הרגיש שהכל השתנה לטובה
"זו הרגשה הכי טובה שיש. אתה מרגיש מימוש עצמי, מימוש קבוצתי. אנשים רואים אותנו רק על המגרש וחושבים שכל השאר הזמן משתזפים. זה הרבה הקרבה מהילדות. אתה מוותר על חברים, על שבתות, על חגים, על בילויים כשאתה בן 14. אתה מוותר על הכל כדי להגשים את עצמך. כשהרגעים האלה מגיעים, זו ההרגשה הכי טובה שיש כי כל מה שהקרבת בא לידי ביטוי".
התחלת בתור שוער במכבי ת"א
"שנה אחת. אהבתי אז את ז`וליו סזאר מאינטר. בשכונה הייתי תמיד שחקן. באתי למכבי ת"א ואמרתי לאבא שלי שאני רוצה להיות שוער. אחרי עונה אחת, אמרתי לו שאני לא רוצה יותר להיות שוער".
ספר על תחילת הדרך שלך בכדורגל
"אני ואחי הגדול מור היינו משחקים בשכונה, עופר דקל ז"ל היה אז במכבי צפון. הוא ראה אותנו משחקים בקאנטרי או בבי"ס. הוא דיבר עם אבא שלי שיביא אותנו לאוניברסיטה. ככל שאתה מתבגר, היכולת משתפרת ומגיעה הרצינות. ככה צמחנו".
ארבע שנים היית עם זיו אריה
"אני זוכר את המפגש הראשון. הוא עוד לא אימן אותנו, הוא רק עשה שיחה שהוא מקבל אותנו. המשפט הראשון שהוא אמר לי זה `אני רוצה ששחקן כמוך, במקום שיעשה פעולה אחת ל-20 דקות, שיעשה פעולה אחת ל-3-4 דקות`".
מה למדת ממנו?
"כמעט כל מה שאני יודע, זה ממנו. הדברים הטקטיים או הבנת המשחק. כמובן שהיו דברים שלמדתי עם הזמן ועם הניסיון. גם עכשיו בהפועל ירושלים, כשהבלמים מקבלים כדור ונותנים פס ארוך לחלוץ או לקשר הוא רואה שהפס יותר מדי מרוחק בין שחקן לשחקן והוא קורא להם לעצור. הוא באמת חוקר ורואה את סיטי ובארסה. הוא חי את הכדורגל ואני שמח שיצא לי לעבוד עם בנאדם כזה כי הוא אוהב את המקצוע ורוצה ללמוד ולפתח שחקנים. לי זה עזר מאוד באופן אישי".
פעם הלכת להוציא רישיון לאופנוע מאחורי הגב שלו
"בגיל 16 ממש רציתי אופנוע. ואמא שלי... אין סיכוי שהייתי מוציא. אבא שלי עשה לי תרגיל. הוא אמר לי לעשות שיעורים ואח"כ יהיה בסדר, אבל הוא עבד עליי. אמא שלי לא ידעה. אחרי בית ספר, אני צריך לאכול וללכת לאימון. בחמש עוד לא הגעתי הביתה ולא עניתי לאמא שלי, אז התקשרה לזיו לשאול ואני באתי ישר לאימון ב-18:30. היא ישר גילתה, זרקה את הרישיון ואמרה שאם יגיע אופנוע, היא תשרוף אותו. ברוך השם שאין אופנוע וגם לא יהיה".
איך לעבוד עם מאמן שעובד כבר שש שנים באותה קבוצה?
"למועדון זה מאוד בריא. אין את השינויים.. פתאום בא מאמן ולא רוצה שחקן כזה או אחר. הפועל ירושלים זה מקום מאוד יציב, מקום שמאמין בדרך שלו והולך איתה. גם כשהיה פחות טוב בתחילת העונה, לא היה ספק שזיו ימשיך. השילוב שלו עם שי מדהים. מבחינת הרצון לקדם שחקנים, לא נתקלתי בכזה דבר".
כמה אחוזים היו לו בהחלטה שלך?
"היינו בקשר. היה לו חלק גדול בכך שהגעתי להפועל ירושלים. היה הפועל חיפה, גישושים מבית"ר. כל אמצע הטבלה. ההחלטה להגיע למקום שאני מכיר את המערכת, את זיו ואני יודע איך הוא עובד והוא מכיר אותי, זה היה חלק גדול מההחלטה. ידעתי שיהיה לי את הזמן אחרי שלא שיחקתי הרבה זמן. כך אוכל לחזור להיות מה שאני ומי שאני".
עברת כמה קבוצות. אתה רואה בזה משהו טוב?
"זה משתנה, כי תלוי מה מצבך באותו מקום. יכול להיות ששחקן בית נמצא בקבוצה הרבה שנים, אבל לא מממש את עצמו ולא משחק, אז אני לא יודע אם זה נכון עבורו להישאר באותו מקום. הכל תלוי בסיטואציה של השחקן".
היית רוצה להיות במכבי ת"א עכשיו?
"ספציפית בעונה הזו היה נכון עבורי להיות בהפועל ירושלים, כי לא שיחקתי הרבה זמן ולא הבאתי מספרים הרבה זמן. בכללי, אין גבולות, אני יכול להיות שחקן מוביל בקבוצה יותר גדולה מהפועל ירושלים".
מה אתה חושב על מאבק האליפות?
"היה מאבק טוב, שתי הקבוצות הכי גדולות בארץ, אז כיף לראות את המשחקים האלה שהקהל והשחקנים בטירוף. כל האמוציות והרגשות. אני שמח בשביל החברים שלי במבי ת"א".
התבאסת שלא היית חלק מהעונה הזו במכבי ת"א?
"לא התבאסתי כי הסתכלתי על עצמי. אני שמח בחלקי, אני שמח ששיחקתי כל משחק שהייתי כשיר. הבקעתי 10 שערים ובישלתי 4 בישולים. הייתי בורג משמעותי איפה שאני נמצא. אני לא יודע אם הייתי משחק או לא משחק אם הייתי במכבי ת"א. אני מסתכל על עצמי".
כמה התבאסת מזה שלא הייתם בפלייאוף העליון?
"זה מאוד ביאס אותי, אבל זה לא משהו שהיה בשליטתנו".
למרות זאת הגעתם לפלייאוף התחתון והוכחתם שאתם ראויים למקום הראשון שם
"רמת הרצינות בפלייאוף התחתון היתה בדיוק כמו שהיינו במאבקים על הפלייאוף העליון. לפני כל משחק היה וידאו והאימונים היו בשיגעון. אולי רק בשבוע האחרון היתה ירידה, אבל חוץ מזה, וידאו והכנה ושחקנים נשארים אחרי האימון, כדי לסיים את הפלייאוף התחתון במקום הראשון ולהציג יכולת טובה. אחרי ההפסד למכבי פ"ת, זיו ירד בשיגעון כאילו הפסדנו בחצי גמר הגביע, כי באנו בגישה לא טובה. רמת הרצינות היתה דומה וככה זה צריך להיות כי אנחנו לא באים להעביר את הזמן. כל דקה וכל משחק חשובים".
אי אפשר לשכוח את הצרחות של זיו בבלומפילד עליך. איך אתה רואה את זה מהצד שלך?
"רמת ההשפעה שהיתה לזה עליי - אפס. בכדורגל יש אמוציות. גם אני לפעמים צועק, לפעמים צועקים עליי. אם תראי את הרגליים שלי, כולם חתכים מהחבר הכי טוב שלי דן גלזר. אני יודע שהוא בשגעון, זה טוב שהוא ככה. כשהייתי בן 16, זיו אמר לי משהו באימון ונפגעתי. לא באתי לאימון אח"כ. דיברתי אז עם נועם אייל, שהיה הפסיכולוג של מכבי ת"א. הוא אמר לי `תגיד, את מסתלבט עליי. אין נעלבים בכדורגל. אתה נעלב? לך תשחק דוקים`. זה משהו שצריך להעביר לילדים. זה לא קל כשמאמן יושב עליך והדופק על 200. מאז, מה שאומרים לי נכנס מפה ויוצא מפה. ישר אחרי המשחק התחבקנו והכל. אחרי המשחק עשו מזה סיפור בתקשורת, זה לא מרגש, זה חלק מהמשחק".
כמה אתה מצליח להתנתק מהמסביב?
"זה מורכב. בסופו של דבר יש לזה קצת השפעה. כשאתה משחק מול 30 אלף איש ופתאום אתה שומע אותם עושים `אההה`, אז יש לזה השפעה, אנחנו בני אדם. כשאתה טוב, הקהל אוהב אותך וכשאתה לא טוב, הוא יורד עליך. גדולים ממני ספגו בוז או שכתבו עליהם משהו. גם על ערן זהבי כתבו העונה וגם מסי קיבל בוז בפ.ס.ז` וגם כריסטיאנו היתה לו תקופה בריאל ש... ובנזמה... מישהו פתח לו קבוצה שנקראה `כרית בנזמה` והוא לקח את כדור הזהב. אם תתייחס לכל מה שאומרים עליך וחושבים עליך, אתה בנאדם מסכן כי אז אתה מנוהל על ידי מישהו שלא מכיר אותך ולא יודע מה אתה עושה ומה אתה שווה וזו דעתו. אני לא בא לשנות את הדעה של אף אחד, אני לא מונע ולא יונע על ידי הדעה של אף אחד. מי שאוהב אותי, אוהב אותי ומי שלא, זכותו. אני לא מנסה לשנות. אתה שומע מה שהם אומרים, אבל אתה לא נותן לזה להשפיע. שמעתי לא פעם ולא פעמיים `אתה לא תהיה שחקן, אתה רזה, אתה ככה ואתה ככה`. ברוך השם אני כבר 9 עונות בבוגרים ועושה קריירה יפה והיא תהיה עוד יותר יפה".
מה זה להיות שחקן בדרבי ירושלמי?
"זה כיף. לא ידעתי שהדרבי הזה כ"כ חשוב. תחושת אובר תחרותיות".
מה ההבדל בין דרבי תל אביב לדרבי ירושלמי?
"הדרבי של ת"א הוא יותר רגשי כי יש יותר שחקנים ששיחקו במכבי ת"א ובהפועל ת"א ויש שנאה פנימית. הדרבי הירושלמי הוא גם מאוד חשוב, אבל לא עם אותה כמות שנאה כמו הדרבי התל אביבי. זה מכניס יותר רצון לנצח".
איך זה לכבוש שער ניצחון בדרבי?
"התחושה הכי טובה בעולם. זה או מכבי ת"א נגד חיפה או דרבי".
כמה סבתא שלך ז"ל היתה דמות מרכזית בחיים שלך?
"מאוד. היא גרה בקרית שלום ושיחקתי כל החיים בקרית שלום. היינו יושבים אני והיא 3 פעמים בשבוע. הייתי מסיים אימון והיא היתה מכינה לי אוכל. בימי שישי כמעט כולם היו באים והיא היתה שמחה שיש אחדות. שני בני דודים שלי פעם רבו, שנים אחרי זה היא ביקשה שלא יהיו ברוגז. לקחתי ממנה את המידות הטובות".
ההורים שלך ליוו אותך בכדורגל?
"אני ילד של שניהם. אם לא הם, אין לי כלום. הכל בזכותם. אמרתי לחבר הטוב שלי דור פרץ, שלפעמים אני רואה שחקנים שמגיעים להישג ומודים לסוכן ותודה להוא ולהוא, ואיפה ההורים. הם לקחו אותך, ויתרו על שעות שינה, שילמו כסף לחוגים, קנו נעליים, דיברו עם מאמנים, חוו את הכאב והאושר שלך. אם לא ההורים שלי, אין לי כלום. הכל שלהם, אני אסיר תודה אליהם".
יש משהו שהיית משנה בקריירה שלך?
"התקופה שלי במכבי ת"א שפחות שיחקתי, או פחות הבעתי את עצמי... רכשתי שם אופי, מנטליות, מוסר עבודה. התחשלתי. אני לא לוקח אל הלכלוכים משם, אלא את הערכים שקיבלתי, השחקנים שהתאמנתי איתם. אני בקשר שבועי עם האפסנסאים שם. אני בוחר לקחת את הדברים הטובים ועם הדברים האלה לצמוח. אלא דברים שבאו לידי ביטוי בהפועל ירושלים. כמו 3 שערים בדקה ה-90, זה אופי של ווינר. זה לא במקרה. אתה רוכש עם הזמן, ההתמדה ועם האופי".
היתה מחשבה לעבור לשחק בחו"ל?
"היתה לי הצעה פעם מרייקה, קבוצה מקרואטיה. הבנתי שזה מקום שמוציא שחקנים. באותה עונה איביץ` חתם במכבי ת"א והוא חזר ודיברנו בטלפון והוא אומר לי שהוא רוצה אותי. היינו ביחסים טובים, אז בחרתי להיות במכבי ת"א כי הרגשתי שעדיין לא הותרתי את החותם והיה לי רצון עז להשאיר שם חותם. גם על זה אני מצטער. אני לא אצא לקבוצה בנורבגיה ואגיד שיצאתי לשחק בחו"ל כי זה חו"ל. יש פה מועדונים טובים. אם לא יהיה משהו מפתה מחו"ל, אני לא אצא".
עם איזה שחקן היית יוצא למלחמה?
"עמית גלזר".
יש לך אמונות תפלות?
"נכנס ברגל ימין למגרש".
שיעורי התורה תורמים לך
"זה תורם גם בחיים האישיים וגם בהצלחה. יש לי רב שאני ועוד כמה חברים מהבית לומדים אצלו כמה שנים. אתה לוקח את זה לכיוון של עשייה, של הנפש שלך, של המחשבות שלך, של המטרות".
מי החברים הכי טובים שלך בקבוצה?
"יש לי את מקס. אני והוא ביחד מגיל 15. שחר פיבן, הוא איתי מגיל 16. עמית וגלזר. אני ודן מגיל 6 ביחד. אואקה, נדב זמיר, אופק נדיר ואופק ביטון. כולם גברים אחד- אחד".
הפועל ירושלים הפכה למועדון שמפתח שחקנים
"הפועל ירושלים תמשיך ותהיה במגמת עלייה ושיפור. הוא מייצר שחקנים, קבוצת הנוער משחקת בליגה השניה. לא מזמן פספתי אימון בגלל סבתא שלי והתאמנתי בקבוצה של ליאור זגה והופתעתי לטובה מהרמה. שחקנים עם איכויות, יודעים מה לעשות עם הכדור. כיף לראות את האהבה שלהם למועדון. אואקה כבש בדרבי והוא בכה. זה מועדון מרגש".
כמה אתה מרגיש בבית בהפועל ירושלים?
"בגלל ההיכרות שלי עם האנשים שם, יש לי תחושה שאני שם הרבה זמן. בכללי, אני מרגיש טוב. לא באתי לכדורגל כדי לחפש משהו שהוא לא קשור לכדורגל".
ציון לעצמך לעונה הזו
"היתה עונה טובה, אבל היתה יכולה להיות יותר טובה. ברמה הקבוצתית, היינו יכולים להיות בקלות בפלייאוף העליון. ברמה האישית, הייתי בורג מרכזי בקבוצה ועשיתי מספרים יפים, אבל יכול היה להיות יותר טוב".
מה למדת על עצמך העונה?
"מכל מה שהיה, תמיד המשכתי קדימה. לא הרמתי ידיים. גם כשהלך טוב, אמרתי שאני רוצה עוד. עד שאני פורש, אמשיך לעשות את המקסימום כדי להשיג את התוצאות ולשמח את האנשים שקרובים אליי ואת הקהל הכי שאפשר".
איפה נראה אותך בעונה הבאה?
"שאלה טובה. מכבי ת"א סיימה רק עכשיו את העונה, אז לא יצא לנו להיות בקשר. אני לא יודע איפה הייתי רוצה. צריך לראות מה יהיה המקום הכי נכון וטוב עבורי, שאהיה שחקן משמעותי ולא אחפש את עצמי. ברור שזה תלוי בי, ביכולת שלי ובגישה שלי, ואני בטוח שאני אעשה הכי טוב. עוד מוקדם".
כמה אתה רוצה להיות בקבוצה שלוקחת אליפות?
"אני רוצה להיות בקבוצה שלוקחת אליפות אם אני חלק מהאליפות. אם אני לא חלק, אני לא רוצה להגיד שהייתי, אבל לא באמת שיחקתי".
זה ריאלי שהפועל ירושלים תיקח אליפות בשנים הקרובות?
"יצטרכו לקרות הרבה דברים, שיביאו הרבה שחקנים דומיננטיים, אבל הכל אפשרי. קרית שמונה לא לקחה אליפות?".
איפה אתה רואה את עצמך עוד 5 שנים?
"אני מקווה שבמקום טוב באירופה. אם לא, באחת מהגדולות בארץ".
מה אף אחד לא יודע עליך?
"אני קורא הרבה ספרים, חוקר הרבה מצליחנים. קובי, לברון, מייקל, כריסטיאנו. אוהב את כריסטיאנו מאוד, רואה את כל הראיונות שלו. אוהב שיעורי תורה, ללמוד על החיים. אוהב את הבריאה, את הטבע, את הים, אופנה, מוזיקה שחורה בגדול".
הפריט הכי יקר בארון
"היה לי אוסף של נעליים של ג`ורדן, אבל שנתיים אני לא קונה. יש לי נעל ששווה 1,500 דולר".
האזינו לראיון בכל הפלטפורמות:
