sportFive1291842 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הנה, הגענו לסיום העונה. הגיע זמן לחלק פרסים. חלק ישמחו להתכבד בהם, וחלק פחות.

נבחרי העונה מורכבים משחקנים, מאמנים, מנהלים וקהלים שיצרו יחד מאזן שהיה גדול מסך חלקיו, או להפך. החיבור הזה במועדון יוצר רגעים שמרימים עונה בצמתים קריטיים. כמו, לדוגמא, העזיבה של בוגדן פלאניץ' ונטע לביא, שלא פגעה במכבי חיפה בעקבות התחליפים שהגיעו (עבדולאי סק, דילן בטובינסיקה, דיא סבע), לעומת רגעים שמרסקים עונה כמו העזיבה של ולדימיר איביץ' ואוסקר גלוך, שהותירו את מכבי ת"א ללא תחליפים ראויים בשתי העמדות.

החיבור הזה במועדון יוצר ניהול מבריק של קבוצת אוהדים כמו הפועל ירושלים, שמאמינה במילה חזון ותהליך, למרות הציניקנים והופך קבוצה של שחקנים אלמונים בתקציב קטן לקבוצת פליאוף עליון. ובעיקר, מצמיח שורשים אמיתים גם לטווח הארוך, לעומת מועדון כמו קרית שמונה שאיבד את דרכו כבר כמה שנים, פועל מתוך קפריזות והפעם לא היה מי שיציל אותו מעצמו ומירידת ליגה.

sportFive1291366 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

נבחרת העונה שלי
שוער
עמרי גלזר. העונה הטובה בקריירה שלו. שני בליגה במשחקים עם שער נקי - 16. יציב. חף מטעויות. לקח לו שנים אבל הגיע לטופ. הרוויח את אפודת השוער הראשון בנבחרת ישראל.
הגנה
שגיב יחזקאל. הסבה אדירה של ברדה. שחקן ההגנה שמעורב בהכי הרבה שערים בליגה. 6 שערים. 5 בישולים.
עבדולאי סק. לא הייתי רוצה להיות חלוץ נגדו. שני בליגה באחוז הניצחונות במאבקים. שלישי באחוז התיקולים המוצלחים.
אנריק סאבוריט. שחקן ההגנה שחילץ הכי הרבה כדורים בשטח היריבה, בישל ומסר הכי הרבה מסירות מפתח מדויקות. ההסבה לבלם עשתה לו טוב. אחד הבודדים במכבי ת"א ששמר על רמה עקבית ששווה תחרות על אליפות.
פייר קורנו. המגן השמאלי שבישל הכי הרבה שערים בליגה. מגן שחושב כמו קשר. הגבהות נהדרות לרחבה. 
קישור
מוחמד אבו פאני. 4 שערים 4 בישולים. שני בליגה במאבקי קרקע מוצלחים. ראשון בליגה במספר תיקולים מוצלחים. חלק שני מצוין של העונה. למרות שזה לא תפקידו המקורי, שיחק קשר אחורי יחיד, לפעמים נגד כל העולם. מאבק צמוד עם בוריס אינו מנתניה על המשבצת.
צ'ארון שרי. 9 שערים, 7 בישולים. רגעי קסם לצד מנהיגות. נכס.
עומר אצילי. 21 שערים, 10 בישולים, הכי הרבה מסירות מפתח מדויקות ואיומים למסגרת במכבי חיפה. שערים ברגעים שהכי צריך. שחקן העונה.
דנילו אספריה. 17 שערים, 4 בישולים. עונה מפלצתית. איזה בינגו לשיטת המעברים המהירים של אבוקסיס. תפס הגנות דלילות, שיגע מגינים והיה תכליתי.
התקפה
ירדן שועה
. מלך הבישולים של הליגה. העונה הכי טובה בקריירה שלו. גם הפעם תחת אבוקסיס וגם הפעם משחק מאחורי שני שחקני התקפה ערמומיים שעושים תנועות חכמות והוא פינק אותם בכדורי אמן. עוד משחק כזה בגמר הגביע והוא ייתן חותמת שהוא מסוגל להביא תואר ולעמוד בלחצים.
ערן זהבי. 20 שערים. אם לא הפציעה, יתכן והוא מלך שערי הליגה. והוא אוטוטו בן 36! מדהים שבגילו הוא מסוגל לתת מספרים מטורפים כאלה מול השער. דורש מעצמו את הבלתי אפשרי וגם מקיים. ועדיין העונה הזו מתויגת כאכזבה בכל מה שקורה ברמת הקבוצה סביבו.

ספסל: דניאל פרץ, מיגל ויטור, שון גולדברג, דניאל סונדגרן, אילוז' יאו, רועי גורדנה, בוריס אינו, מוחמד כנעאן, גיא בדש, איגור זלאטנוביץ', ג'ורגה יובאנוביץ'.

שחקן העונה: עומר אצילי. צריך להסביר? שחקן המאני טיים של השנתיים האחרונות. שנתיים של דאבל-דאבל בשערים ובישולים שמייצרים אליפות. מדהים.

זר העונה: עבדולאי סק. השינוי שהוא עשה מהיום שנחת בישראל הוא בלתי נתפס. מאתלט שמפרק יריבים לבלם בטוח בעצמו, קורא מהלכים, מניע כדור ועושה פעולות מנצחות ברגעים קריטים.

מאמן העונה: ברק בכר. יש לו מתחרים ראוים. זיו אריה השלים צוות סביבו ששיפר אותו לעונה מצוינת. רן קוז'וק לקח קבוצה שבורה והחזיר לה את ה-DNA המרשים של נתניה בשנים האחרונות (כולל אצל לם בעונה שעברה, לפני המשבר). שרון מימר השאיר את ריינה בליגה אחרי הרכש של מארק קוסטה בינואר, שהדביק את הקבוצה עם 8 שערים ב-11 משחקים. יוסי אבוקסיס עשה עונה מעניינת שיכולה להסתיים עם תואר אחרי שקיבל קבוצה מפורקת. אליניב ברדה לקח את הסגל שלו כמעט עד הקצה.

מנספורד. יביא איתו שינוי?  (צילום: ספורט 5)
מנספורד. יביא איתו שינוי? |צילום: ספורט 5

אבל אני מתנצל בפני כל המועמדים. מה שברק בכר עושה שנה אחרי שנה זה מעורר השראה. שוב לשבור את תקרות הזכוכית של עצמו. העפלה לליגת אלופות בשילוב של אליפות, תוך כדי הימור על כדורגל סופר התקפי, ניהול משברים, ניהול סגל, יצירתיות במערכים, בניית צוות מנצח סביבו. מקבל ציון הכי גבוה בכל הפרמטרים. הוא הזוכה, ללא עוררין. אי אפשר שלא לפרגן לגל אלברמן על העבודה שלו מאז שנכנס לתפקיד המנהל המקצועי ויש לו חלק עצום בניהול העונה ההיסטורית הזו. אם הבחירה שלו אכן תהיה צוות צעיר סביב מסאי דגו, זה הצעד הכי נועז, מאתגר ומסוכן שלו.

הפתעת העונה: הפועל ירושלים. הציניקנים יצחקו על המילה תהליך והמועדון יתעלם ויבנה צעד אחר צעד תשתית עם זהות. יעלה מדרגה אחר מדרגה בדרישות שלו מעצמו. יצמיח שורשים במחלקת הנוער שיהוו שלד לבוגרים. יעריך ניהול מקצועי כמו שמנהל מקצועי צריך להיות. ישחק כדורגל שמתאים למידותיו מבלי להסחף אחרי כל משבר או הצלחה רגעיים. רק שימשיכו ככה בענף שלפעמים חסרה בו שפיות.

אכזבת העונה: מכבי ת"א. הרעיון של רטרו הוא בעיניי לא נכון. שחקנים שרוצים להוכיח את עצמם כדי לצאת לאירופה, בגיל צעיר, לא יחזרו אותו דבר בגיל מתקדם, גם אם הם מתכוונים לכך. צריך להדגיש שתמיד יש יוצאם מהכלל, אבל כשאתה בדרך למעלה, רוצה להשיג את החוזה הכי גדול ולצאת לאירופה, אתה לא תהיה באותו וייב כמו שחקן שנכשל או סיים קריירה בחו"ל וחוזר מרופד בחוזה גדול. בטח כשזה השלד של הקבוצה שאמור להוביל מחדש. כנראה שאיביץ' הגיע לכאן כמאמן עם אותו וייב בדיוק, וברח באמצע העונה.

ועד שצמח כאן כשרון של פעם בדור, כמו גלוך, המועדון נשאר חשוף לגמרי ביום שהוא עזב. ללא קשר יצירתי אחד עם קילר אינסטינקט כמו שיש לו. ברק יצחקי לקח אחריות ועזב, אבל לכולם ברור שגולדהאר יצר כוורת נוספת מלבדו שלוקחת החלטות בצמתים קריטים ולא בטוח שהיא מבינה מספיק בכדורגל. נראה אם בן מנספורד ישנה את זה.