"אומרים שאני פספוס". ביטון|צילום: ספורט 5
ביטון בתקופתו בבני יהודה (קרדיט: אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
ביטון בתקופתו בבני יהודה (קרדיט: אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

קרדיט: Photo by Adam Davy - PA Images via Getty Images

כולנו מכירים את האנשים האלה שתמיד ינסו להגיד לנו - איך - אנחנו צריכים להרגיש. למרות שמעולם לא צעדו בנעליים שלנו, הם ידברו במעיין ביטחון בלתי מוסבר מה התחושות או ההחלטות "הנכונות" לנו. הבעיה הזו לא פסחה על כדורגל, ואין כמעט שחקן עבר שלא חווה את זה. "היית צריך ללכת לשם.. חבל שלא הקשבת לו..", הם יאמרו בנחרצות לא ברורה, ואם יש כדורגלן שנותן לכל "התובנות" מסוג זה לחלוף מעליו, אז שמדובר באלי ביטון.

"עד היום אני פוגש אנשים שאומרים לי שאני פספוס, ואני ממש לא מרגיש ככה", סיפר הקשר שגדל במכבי ת''א, ופרש בגיל 29, "מבחינתי כל דבר שקורה, קורה מסיבה, וזכיתי בזה שנתתי לאנשים רגעים קטנים של אושר. כל הזמן אני מקבל פידבקים שאני בן אדם אופטימי, ואני שמח להיות כזה. אני משתדל לזכור את הטוב, ולשמחתי עד היום אני פוגש אנשים שמשחזרים איתם רגעים מהכדורגל שהם זוכרים ממני". 

ביטון, שבינואר האחרון חגג 41 חורפים, גדל בבית דגן, ובילדותו הצטרף למחלקת הנוער של הצהובים. הקשר, ששיחק באותו שנתון בנוער עם טל בן חיים, עלה לקבוצה הבוגרת ב-98', ושיחק שבע שנים במועדון נעוריו. "יש משהו אחר בלהגיע לבוגרת כשאתה גדל במחלקת הנוער שלה, הזהות של המועדון חלק ממך", הסביר ביטון, "מלהיות ילד ביציע של שער 11 ובסוף להגיע לדשא, זה דברים שאני נזכר בהם עד היום ומתרגש".

ביטון היה חלק מקבוצת האליפות של מכבי ת''א ב-03/02, ושנתיים לאחר מכן שיחק עם מכבי בשלב הבתים של ליגת האלופות, שכלל מפגשים מול יובנטוס, באיירן מינכן ואייאקס. בקיץ 2005 עזב את מועדון נעוריו, והצטרף לבני יהודה, ובמדי הכתומים רשם שלוש עונות מוצלחות, שבהן היה חלק מהעפלה לגמר גביע, ומקום רביעי בליגה בעונת 06/05. בהמשך הדרך שיחק במכבי הרצליה, בני סכנין, הפועל פ''ת, אחוות עראבה, והפרק האחרון בקריירה היה במכבי קריית מלאכי. לאחר הפרישה פתח ביטון עסק לשיווק סלטים ודגים, אותו הוא מנהל יחד עם גיסו אותו הוא מנהל כבר 12 שנה.

"בתקופה ששיחקתי הספקתי המון", ביטון מול ג'יאנלוקה זמברוטה (Photo by Adam Davy - PA Images via Getty Images)|צילום: ספורט 5

היית בצ'מפיונס, שיחקת בקבוצות שזכו בתארים, יש רגע אישי שאתה זוכר במיוחד?
"האמת החוויה הכי עוצמתית שאני זוכר הייתה בנבחרת. זה היה משחק ידידות נגד מקדוניה, והתחלתי על הספסל. התוצאה הייתה 2:2, המשחק עוד מעט נגמר ואני כבר חושב לעצמי שזהו, מתי תהיה לי עוד הזדמנות לשחק בנבחרת, (אברם) גרנט לא יזמין אותי פעם נוספת. דקה 86 הוא קורא לי מהספסל, וארבע דקות אחרי זה אני מבקיע את שער הניצחון. לא חוויתי דבר חזק מזה בכדורגל, זה רגע שאני אקח איתי לכל החיים".

וסיפור שאולי אנחנו לא זוכרים מהקריירה שלך?
"האמת שיש לי סיפור, שאני לא יודע כמה זוכרים. זה היה אחרי גמר גביע המדינה ב-2001, ניצחנו 0:3 את מכבי פ''ת, והמשכנו משם לחגיגות בפארק הירקון עם 40 אלף איש, שהיו עד הבוקר. אנחנו מסיימים את החגיגות, ופתאום הודיעו לנו בהפתעה שמטיסים את הקבוצה במטוס פרטי לראות את גמר ליגת האלופות. טסנו למילאנו וראינו את הגמר בין באיירן מינכן לוולנסיה, לקחו אותנו גם לסיבוב באזור VIP באיצטדיון. זה מסוג הסיפורים שאני חושב על מה היה קורה אם הם היו מתרחשים בעידן של היום עם הרשתות החברתיות, ומה היו עושים מזה. זה די הזוי לחשוב על על זה במבט לאחור".

כבר שימשת כעוזר מאמן בעבר. אתה לא רוצה את עצמך משתלב שוב בתחום?
"בכלל לא, אבל לא ממקום רע. יש לי את העבודה, משפחה, וגם הבנתי שלהיות מאמן זה פחות מתאים. אני עדיין מקבל הצעות להגיע ולהיות מאמן או עוזר מאמן בקבוצות נוער, אבל השארתי את הפרק הזה מאחוריי, היום אני מתמקד בלעזור לבן שלי".

ואיך אתה באמת כאבא, מעורב או כזה שבעיקר מעודד?
"ממש לא מעורב, אני לא מההורים שצועקים מהגדר או מדברים עם מאמנים. הבן שלי מתאמן בהפועל ראשל''צ ויש לו מאמן מצוין, הוא לא צריך את זה העזרה שלי. אני רואה מהצד הרבה מאוד הורים שלפעמים דוחפים ומתערבים ותופס את הראש, כי הם לא מבינים כמה הכדורגל מורכב, ואיזו דרך יש לילדים שלהם לעשות. אני משתדל  בעיקר לייעץ, לתת מילה טובה, אבל לא מעבר".

והילדים בקבוצה של הבן שלך מזהים אותך?
"האמת שלא, אבל ההורים כן ניגשים ומדברים איתי. אני גיליתי אחרי כמה זמן על אחד השחקנים בקבוצה שהייתי בבר מצווה של האח שלו, עוד כשהייתי שחקן, והיום הבחור הזה כבר בצבא".

ואם נסתכל על הכדורגל הישראלי היום, יש איזה שחקן שאתה חושב שמזכיר לך את עצמך?
"קשה לי להגיד, אני אף פעם לא אהבתי לעשות את ההשוואות האלה. אם יש שחקן שאני מאוד אוהב זה זהבי. זה לא רק השערים, זו המקצוענות שלו, התשוקה שלו למשחק. לשחק ברמה הזאת ובגיל שלו, זה פשוט משהו בלתי רגיל, ויש לי רק דברים טובים לומר עליו".

ולסיכום, אין חרטות שנשארו בך מהכדורגל?
"ממש לא. אנשים מדברים איתי על החלטות שיכולתי לקבל בצורה אחרת, אבל אני משתדל לקחת איתי את הדברים החיוביים. אני יודע שאפשר להגיד שהקריירה שלי הייתה יחסית קצרה, אבל בתקופה ששיחקתי, הספקתי המון. אליפות, שלושה גביעים, לשחק בצ'מפיונס, כמה כדורגלנים יכולים להגיד שהם הגיעו למקומות האלה בקריירה? היו לי תקופות נהדרות, וגם הרבה קשיים, אבל אני לא בן אדם ששומר טינה. לא נשארו לי שום רגשות שליליים כלפי אף אחד, אני פשוט משתדל להיות מאושר ממה שהשגתי ועברתי".