כמה שהם אוהבים לסבך את עצמם, החבר'ה של בכר. באיזו תשוקה עצומה הם מצליחים לחרבן כמעט כל פתיחת משחק. האהבה הבלתי נדלית של מכבי חיפה לסבך לעצמה את החיים היא חומר למחקרים פסיכולוגיים. באמת שלא ברור לי מאיפה זה מגיע, אבל זה ממשיך להגיע, בכל משחק.
מה גורם לו, לדיא סבע היקר, לנסות צ'יפ במצב של 0:0, משל הוא משחק בפרו אבולושן ומוביל בשישה שערים? מדוע לא לתת פס ישר דרך ותמים לפינה, ולשמור את ההתחכמויות לשערים בהפרש קצת יותר מתקדם?
אחרי שבוע מתיש ומאבקים עוצמתיים ואינטנסיביים מול שתי היריבות העיקריות לליגה, הגיעה מכבי נתניה לסמי עופר, לכאורה במצב אידאלי: די ברור שהם כבר בסוג של אס"ק זו תקופה, בכל מה שנוגע לליגה. התוצאות לא ממש מחמיאות, ונראה שהם שומרים רגליים וכוחות לגביע. לכאורה, כאמור, וזאת כי מצב שבו קבוצה מגיעה לסמי עופר בלי שום דבר אמיתי להפסיד, בטח כזו שמצויידת בחיצי מתפרצות דוגמת זלטאנוביץ' וטוואמסי, הוא מצב מסוכן מאוד.
לאחר פתיחה טובה שלנו וסריית החמצות, נינוחות ורגיעה השתלטה על מכבי חיפה והובילה את השחקנים וגם אותנו ביציע למעט שאננות. הכל היה רגוע מדי, והרגיעה הזו הובילה למתפרצת צפויה מהצד השני ולשער נתנייתי. כמובן, כהרגלנו בקודש, שער שאנחנו סופגים מלווה כמעט מיידית בעשייה קולקטיבית במכנסיים ובמספר דקות שמשדרות בהלה בואכה אובדן עשתונות מוחלט. מסירות ליריבה, הזמנה פתוחה למתפרצות, כדורים שורקים ליד המסגרת ובלבול כללי. שריקת המחצית, למרות מספר החמצות שלנו בפתיחה, מצאה אותנו נושמים מעט לרווחה שהפיגור הוא מינימלי. מכבי נתניה שיחקה באפס רגשי נחיתות והראתה שכוחה עדיין במותניה.
ואז מגיעה המחצית השניה. גם, לא נפתחת משהו, אבל אז, קורה מה שקורה לאורך כל המשחקים האחרונים בסמי - מגיע אירוע כלשהו, במקרה הזה שער השיוויון, ואנחנו מדליקים את התנור. וכשהתנור נדלק, וסמי מתחיל לבעור, אין כוח במדינה הזו שיכול לעצור את השטף הירוק. לא משטרה, לא צבא, גם לא המשמר הלאומי. הדקות בין שער השיוויון לשער היתרון (שניהם של אצילי, נו באמת) היו אנרגיה צרופה, גיצים באוויר, מסוג ההתרחשויות שגורמות לך להאמין בקסם. השחקנים והקהל הופכים לגוף אחד, סוס פרא שדוהר בחמת זעם, והיריבה מתכווצת בחשש, רק מחכה שיעבור זעם.
אז הזעם עבר לאחר סרייה של שמונים וחמש החמצות בערך בהתקפה אחת, וסיום בנעיצה של אצילי, ונסוגנו שוב לאחור. בנקודה זו, ברק בחילוף מצויין, החזיר את הבלאנס למרכז המגרש עם ג'אבר ומוחמד. בסופו של דבר, דרך הספסל ובישול מבריק של עלי מוחמד, דיא סבע עשה בצד השני בדיוק מה שהיה אמור לעשות במחצית הראשונה (וכנראה היה חוסך לנו לא מעט דקות של מתח ועוגמת נפש). רבע שעה נוספת של גארבג' לפני עוד ביצוע מלוטש של אבו פאני, ואנחנו מתפנים להמשך חול מועד בראש שקט.
באמת שאין דברים כמו הקבוצה הזו, אין גברים כמו השחקנים בקבוצה הזו, שלא מוכנים לקבל שום הפסד, לא מרימים ידיים בשום מצב ובאמת נותנים כל טיפת אנרגיה בגוף שלהם בעבור המטרה העליונה. המלחמה הזו, הקרב על אליפות וכוכב, הם המטרה המשותפת של כולנו, ואנחנו נלחמים בעבורה יחד עד כלות הנשימה. לא משנה במה מתעסקים בחוץ, לא משנה עד כמה הסערות גדולות בכל תחומי חיינו וגם בתחומי "יחסינו לאן" של מספר דמויות מפתח במועדון, כשאנחנו מתכנסים יחד בסמי, אנחנו גוף וכוח אחד, ואין דבר אחד בעולם כולו שחשוב יותר מעוד שלוש נקודות וצעד בדרך אל התואר.
תגידו, מה עוד אפשר לומר - 20 שערי ליגה, עשרה בישולים, זו שנה שנייה ברציפות. פעם, יענקלה אמר שאין שחקן ישראלי ששווה יותר מ-150 אלף יורו משכורת לעונה. אבל את המשכורת הלמעלה ממשולשת מסכום זה שהוא בחר להעניק לעומר אצילי, הוא משלם, יש להניח, בלב שלם ונפש חפצה. אם אכן, טפו טפו, נעמוד במשימה, יש בכלל צל של ספק, קל שבקלים, מי צריך להיות שחקן העונה? לצידו, דולב חזיזה בדקות של אנרגיה מטורפת במחצית השנייה, הביא במו רגליו את המהפך. דולב חזיזה הוא הלב הפועם של מכבי חיפה הנוכחית, התוף שמכתיב את הקצב ואת המוזיקה שלפיה הקבוצה רוקדת על המגרש.
הגנתית, הפעם היה זה דילן שהתעלה למאורע, וחיפה על משחק לא טוב של סק יקירנו. יש לזכור, בהקשרו של סק, שזו הפעם השלישית בשבוע שהוא משלים 90 דקות, ולא מול יריבות פארש, אז בואו נהיה מעט סלחניים איתו. הייתה לזה בהחלט השפעה ניכרת. גם קורנו לא היה מבריק, אבל תמיד מספק אופציה מסוכנת בהתקפה ומשחק חכם, וכך היה גם אתמול. בקישור, לאבו פאני היה משחק לא רע בכלל, אם כי לעתים רך מדי מבחינת תיקולים והקלות בה עוברים אותו.
ומה יהיה עם החוד? גם פרנץ פיירו וגם דין דוד לא יתייקו את המשחק הזה בגלגל ההיילייטים שלהם, אבל ניתן להתנחם בכך שהם מגיעים למצבים, רצים לשטח בצורה טובה ומתישים את הבלמים, מה שגורם לשחקני הקו השני להגיע למצבים נוחים יותר ולכבוש. ובכל זאת, חלוצים זה קודם כל גולים והתפוקה מהחלוצים שלנו השנה פשוט חלשה.
אמנם הבטחתי לעצמי לא להתעסק בכך כל עוד הליגה בעיצומה, אבל הפטפטת סביב ברק בכר שוברת שיאים ודומה כי בקרוב נידרש להכרעה בעניין. לכן, אתן כאן את שני הסנטים הצפופים, הקצרים והלא מקוריים שלי בעניינו של בכר: לכולנו ברור בדיוק במה מדובר, ולכולנו גם ברור עד כמה חיפוש מאמן חדש יהיה מורכב ולא פחות יקר מכל דיל שיירקם עכשיו עם בכר. לכן, אבקש מהנהלת מועדוננו לא להתחכם, לקרוא היטב את הרמזים שמפזר ברק גם לחבריו בתקשורת וגם בראיונות לאחר משחק, ולשים לו את האקסטרא 150 אלף דולר לעונה בחוזה לשלוש שנים. עד שיש מאמן כזה, חתיכת פיגורה, על כל התחכמויותיו הרבות ואהבתו לפוילעשטיקים, אסור לתת לו ללכת, בטח לליגה שאין בה קידום אמיתי.
אז זהו, עוד משוכה חשובה נחצתה די בקלות, ומכבי חיפה עם העיניים קדימה, לשבוע הבא בטדי. זיו אריה האכיל אותנו חבילה יפה מאוד של קש השנה, וגם בניצחון מולם בסמי עופר חווינו אירועי לב למכביר. יש להפועל ירושלים מאצ'-אפ מצויין איתנו, והיא יודעת לשחק מולנו היטב בכל צורה ומערך.
אני קורא מכאן בתחנונים ובבקשה לכל ארגוני האוהדים: ברור לנו עד כמה המשחק הבא חשוב למכבי חיפה. זה הקטע האחרון של המירוץ המטורף שעברנו ועבדנו עליו יחד כל כך קשה, כל השנה. ברור, בנוסף, שכל המחאות הקודמות לא באמת הועילו בהפחתת האלימות המשטרתית, ובידוד המקרה, כאילו רק בטדי השוטרים הם אלימים, איננו מבוסס מציאות בשום צורה ודרך. שימו בצד את החרם, תגיעו בכל הכוח לטדי כדי לדחוף את הקבוצה ולתת לה אווירה ביתית במשחק חוץ, כי באמת שמונח כאן יותר מדי על הכף, בכדי להיצמד לפרינציפים ולמחאה שתכליתה וסיומה אינם ברורים.
חג שמח, ירוק ושקט לכולם.
נ.ב. המון מזל טוב, ואיחולי בריאות ואושר לפרזידנטה, יענקלה שחר, לכבוד יום הולדתו. מאחל לו מכל לב שרק ימשיך לשמוח, שהרי שמחתו - שמחתנו.
