לכל קבוצת כדורגל גדולה, בסופו של דבר, יש כוכב. כן, הצניעות המעושה מכריחה אותם להגיד קלישאות כמו "זה לא רק אני - זו כל הקבוצה", אבל האמת הפשוטה היא שמתחת לקלישאות הללו, כשמסתכלים על כל אלופה שהיתה לנו, בסוף - היה לה שפיץ ברור. שחקן אחד שבלעדיו כל זה לא היה קורה. למכבי נתניה הגדולה היו עודד מכנס ודוד לביא, למכבי חיפה ההיסטורית זאהי ארמלי או רוני רוזנטל, לבית"ר מלמיליאן ואוחנה. במכבי ת"א של התשעים נמני וזוהר, במכבי חיפה המיתולוגית ההיא - ברקוביץ' ועטר. וגם בשנים האחרונות: רפאלוב במכבי חיפה, ורמוט ושכטר בהפועל ת"א, ערן זהבי במכבי ת"א.
הכוכב הוא שחקן הציר, זה שמופיע ברגע האמת, מביא מספרים ונצחונות. זה ש"סוחב אותה על הגב" לכתר האליפות. העונה, במכבי חיפה ש-ככל הנראה (ואני נזהר כי כבר נכוויתי פעם אחת עם כתבת "מנחוס" שכזו) תזכה באליפות שנייה ברציפות, מדובר בכמעט קונצנזוס שהכוכב של הירוקים הוא עומר אצילי. ויש להם בהחלט על מה להסתמך: אצילי אמנם לא כבש כבר חודשיים, אבל הוא עדיין מלך השערים והבישולים של כל הליגה. כולם מכתירים אותו לשחקן העונה, וכנראה שגם הצל שרודף אותו מחוץ למגרש לא ימנע ממנו בסופו של דבר את התואר.
אבל השבועות האחרונים בהחלט מאפשרים לנו להטיל איזושהי ספק ולשאול: האם בסופו של דבר מי ש"סחב על הגב" את מכבי חיפה לתואר, לא היה דווקא צ'ארון שרי? הנה כמה עובדות: לשרי אמנם יש "רק" 8 שערים ו-6 בישולים (בניגוד ל-18 ו-9 של אצילי), אבל הנה תזכורת לשערים שלו העונה - ב-2:3 המיתולוגי ההוא נגד מכבי ת"א, הוא זה ששבר את הקרח וכבש ראשון. הקאמבק, "הורדת הקוף מהגב", החל ממנו - כשאף אחד לא היה שם מלבדו.
בדרבי החיפאי, שבו מכבי חיפה היתה (בלשון המעטה) רחוקה מלהבריק - הוא היה זה שהבקיע והעניק לירוקים את הניצחון. ככה גם במשחק הקשוח נגד בני סכנין, ואת השוויון שלו בדקה ה-93 מול מכבי ת"א אף אחד לא ישכח גם שנים קדימה. כך שמבין שמונה שערים, שלושה אשכרה הביאו נקודות לבד - שני שערי ניצחון במשחק של 0:1, ועוד שער שהפך הפסד לתיקו. שרי חתום על שבע נקודות במו רגליו, ועוד שער אחד היה השער שפרץ את הסכר בדרך למהפך ולניצחון הכי גדול של חיפה העונה. הפער בטבלה - נכון לשעת כתיבת שורות אלה - הוא עשר נקודות. כלומר, מאוד יכול להיות שאלמלא ההולנדי היה בחיפה, הפער של הירוקים היה נמחק בקלילות.
אלה כמובן חישובי "בדיעבד". קצת כמו לשאול אם ברדה היה מתחיל את העונה, או אם קרסטאיץ'. ומקומו של אצילי בוודאי אינו יכול להיגרע ממה שמכבי חיפה עשתה לאורך כל העונה. אבל כן אפשר לתת מטאפורה לקבוצה גדולה אחרת - בית"ר של 1997/98. ברור שהיה שם סטפן שאלוי, שכבש לאורך כל הדרך והעניק לא מעט נצחונות במהלך העונה; אבל בסופו של דבר, האיש ש"היה שם" היה אישטוואן פישונט - עם הגול במשחק העונה נגד הפועל ת"א, שער הניצחון מול בית שאן והדובדבן שבקצפת מול מכבי פ"ת במחזור הסיום. שרי, לפיכך, הוא ה"פישונט" של מכבי חיפה 2022. פחות מספרים, אבל כל שער חשוב וגורלי.
וכשמשווים ביניהם, צריך גם לזכור את העובדה: עומר אצילי, ברגעי ההכרעה של העונה, היה רחוק מלהיות משפיע כפי שהיה בחלקים אחרים שלה. הפציעה בוודאי עשתה את שלה, אבל גם את הטיעון הזה מתישהו צריך להסיר מהדרך. בסופו של דבר, במשחקים שבהן נבחנה רוחו של ספורטאי, שרי היה זה שהתעלה - והוביל את הירוקים לתואר הזה.
חושבים אחרת? מוזמנים להגיב בסקר, וגם לטקבק.
