הרי לכאורה, אני אדם עם ראש פתוח, אז למה בכל זאת הסיפור של ספיר ברמן שם לי מראה מול הפרצוף?
כיליד 1971 (זאת שנה במאה הקודמת) וכילד וכנער שגדל בשכונות מהגרים קצת קשוחות, לא אוכל לומר שנולדתי חף מגזענות, משפיטת האחר והשונה, בטוח שלא שלא חונכתי בשנות ה-70 וה-80 לפתח גישה בריאה כלפיי שונות כלשהי. למזלי הגדול, מסלול חיי איפשר לי להשתחרר מתפיסות מקובעות ולגלות זוויות ראיה נוספות ואפילו שונות לחלוטין מאלה שהורגלתי אליהן.
אז אני סבבה? אני נאור וזה..? אז מסתבר שלא לגמרי. המוח הזה שלי, תמיד מסרב לסלק כמה פירורי גזענות עבשים שאני שומר בבוידם המוחשך שלי, למה הם שם ובשביל מה? אלוהים יודע מה.
למה? אז מצד אחד אלה שמכירים אותי טוב בהחלט יגידו שאני אדם לבבי ושיש לי גישה מתקדמת ומכבדת בני אדם ומגדר. מצד שני יש את המראה שהציבה בפניי ספיר ברמן. כי ביומיים האחרונים גיליתי שסיפורה המהדהד של ספיר הוא עדיין חריג עבורי והוא כן 'אישיו'. וזה מפתיע, כי השנה 2021 ואני איש לא טיפש עם 50 שנות נסיון, ליברל, אז כשמישהי מרגישה שהיא חיה בשקר כגבר וסוף סוף יוצאת לחופשי זה יותר מדיי בשבילי?
אז אחרי שהרהרתי בזה עלתה בי תשובה קצת מבאסת אבל בעיקר כזאת שאומרת שיש לי תקווה: הקושי המיידי שלי מול מעבר מגדרי נובע מזה שב-50 שנות חיי לא נתקלתי בזה מספיק כדי לאלף את המוח שלי לחבק גם את זה. במילים פשוטות: לא מכיר אישית מישהו או מישהי כמו ספיר.
ואם הייתי פוגש אותם, זה בטח היה סוג של אישיו, כי בכל זאת נולדתי במאה הקודמת, אבל בפתגם (שהמצאתי הרגע): גם מי שנולד עם היכולת לאהוב צריך להתאמן...כן, תרשמו, תזכרו מצידי תתעלמו, אבל דפקתי פה אחלה פתגם: "גם מי שנולד עם היכולת לאהוב, צריך להתאמן".
אז ספיר, בערב אחד בהיר והיסטורי שבו חשפת את סיפורך, סללת על הבמה המרכזית של הספורט הפופולרי בעולם עוד מסלול שעליו נוכל להתאמן בקודם כל הקשבה, אולי מי מאיתנו יעלו שלב ויתאמנו על קבלה, יהיו ביננו שזה יוביל אותם ואפילו ולאהוב, והכל בזכותך. הדלקת לנו גפרור בחושך, ועשית את זה באופן שניצח את החשדנות הנבערת שלי. לימדת אותי תוך כמה שניות מסך, להסתכל לך בעיניים.
יש לכולנו הרבה מה ללמוד על איך להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו. ואת אחד השיעורים הכי כבירים למדתי דרך ערוץ הספורט. הדברים שלא עשו כאן החינוך והאמנות, עושה בגדול ובמפתיע הכדורגל שאני כל-כך אוהב. במקום שופע באגרסיביות, גזענות, שוביניזם, אלימות דוחה, דווקא שם הופיעה כפרח גאה בשדה קוצים, ספיר ברמן. אולי זאת הוכחה שליברליות אמיתית נובעת מאמת פשוטה ודוגמה למופת, ופחות מאג'נדות.
אז ספיר ברמן, תודה מקרב ליבי, כי תחת ענני האקלים הרעיל שיצרה הפוליטיקה בחברה המשוסעת שלנו, את באת לנו בטוב ובזמן, להבדיל מ"שועי האומה" שלנו, את דוגמה חיה לחלוציות, לחופש המחשבה והחופש לאהבת האחר ולא פחות חשוב לאהבת העצמי. ככל שאצפה בך, בדומות ודומים לך בטלוויזיה, אקרא עלייך ואביט בפנייך, המוח שלי יתורגל ויורגל להביט באדם ובאישה שאת, ככה האישיו שלי יהפוך ללא אישיו. אבל בינתיים, אנחנו עוד לא יודעים לבד, אנחנו צריכים אותך ושכמותך, כי כמאמר הפתגם הידוע: "גם מי שנולד עם היכולת לאהוב, צריך להתאמן" .
תודה ספיר, בשמי, בשם אשתי והבן שלי, שלך, גרייניק.
