בטקס האליפות הם יעלו אחד אחד לבמה. ג'וש כהן ומאבוקה, פלאניץ' ועופרי ארד, נטע לביא ואבו פאני, חזיזה ואצילי, צ'ארון שרי ורוקאביצה. אחריהם יבוא גם ברק בכר. הקהל הירוק ישאג את שמותיהם באושר שרק עשר שנים בלי תואר יכולים לייצר. ישמח את השמחה הגדולה, עם גיבורי ההווה. ובצדק מלא. כולם ראויים לתואר הזה, מאחר והרוויחו אותו בעמל ויזע. האליפות הזו היא שלהם.
אבל יש איש אחד שלא יהיה שם. כלומר, לפחות לא על הבמה. אולי הוא יתפוס מקום טוב ביציע המכובדים. אולי בכלל יישב בבית, רחוק מהקהל הגועש. סביר מאוד להניח שיצפה ברגע הזה, כך או כך. אבל הוא לא יהיה שם לקבל את המדלייה. האיש שסלל את הדרך לרגע הכי מאושר של מכבי חיפה בעשור האחרון, כמו משה רבנו, הלך את הדרך אל הארץ המובטחת, אבל לא ראה אותה במו עיניו.
מרקו בלבול הוגדר, שלא בצדק, כמעט כל הקריירה שלו כ-Caretaker. ההוא שבא במקום, המחליף הזמני שמתישהו הופך לקבוע. מישהו שהקיום שלו ארעי בלבד, עובר אורח ולא אחד שקובע מציאות. עוזר מאמן נצחי, שלפעמים מחליף את מי שהלך הביתה. וכך, בדיוק, הוא התגלגל לקווים של מכבי חיפה בדצמבר 2018. פרד רוטן ההולנדי, שמונה לתפקיד בינואר 2018, עזב אחרי פחות משנה, בעקבות ההתפטרות של המנהל הטכני קצר הימים, מו אלאך. אלי גוטמן, שהגיע בקול רעש גדול, עזב אחרי שני משחקים בנסיבות בריאותיות. וכך, נשאר בלבול.
את עונת 2018/19, אחרי לא מעט דשדוש וכמה תבוסות מייאשות, סיימה חיפה במקום השני - אמנם בפער גדול אחרי המקום הראשון, שם נמצאה מכבי תל אביב. ובכל זאת, בלבול הצליח להרים את הקבוצה באופן יחסי במחזורי הגארבג' טיים. הוא נתן את ההזדמנות לשון וייסמן, רגע לפני אירופה; ובעיקר הצליח לתת טעם סביר כלשהו לעונה רעה מאוד. אבל פריצת הדרך האמיתית הגיעה בקיץ שאחרי.
כי בקיץ הזה, בלבול היה זה ששם את ידיו על צ'ארון שרי. הוא היה זה שהביא, בעסקת החבילה המפורסמת, את דולב חזיזה ויובל אשכנזי מבני יהודה. ובעיקר, הוא הצליח להוציא את המירב מהשחקנים הקיימים: עופרי ארד הלך וצמח לבלם הבכיר, נטע לביא סוף סוף התחיל לממש את הפוטנציאל, הנצרה של רוקאביצה השתחררה - ושיתוף הפעולה יחד עם שרי, הביא את שניהם לספרות כפולות.
אבל מעל לכל עניין מקצועי, האמונה חזרה. כן, הקהל של מכבי חיפה היה שם כל השנים. גם בתקופות הכי איומות. אבל רק בעונה הזאת, לראשונה מאז האליפות האחרונה, התחלת לראות תקווה. ותקווה היא הדלק החזק ביותר שיש למועדון כדורגל; יותר מכסף, יותר מתשתיות. במונחי החמישייה הקאמרית, בלבול היה ראשון ש"הראה שאפשר", אחרי שנים ארוכות שבהן מכבי חיפה שקעה בייאוש. היא חזרה לשחק כדורגל לא רק יפה, אלא גם מנצח.
מכבי תל אביב מודל 2019/20 תיזכר, היסטורית, כאחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון הצהוב (מועדון שברוך השם, היו לו כמה קבוצות גדולות). ובכל זאת, עד הפלייאוף, חיפה יכלה לה. הפסידה אמנם בקרבות הראש-בראש, אבל מול כל היתר הצליחה לעמוד בצורה מרשימה. נפנפה ללא קושי את בית"ר, ואחרי שנים ארוכות הצליחה גם להחזיר את ההגמוניה בעיר - עם ניצחונות בדרבי החיפאי. היא חזרה לפרק קבוצות באופן קבוע. מה שלא היה בחיפה, מאז שסמי עופר הצעיר החליף את "סבא אליעזר" הקשיש.
על הבסיס הזה - ג'וש כהן (שהחליף את חיימוב הפצוע, מי זוכר), ארד, חזיזה, אשכנזי, שרי, ווילדסחוט ורוקאביצה - רצה מכבי חיפה של 2020, עד שנעצרה. אפשר להפיל זאת על הקורונה, או על הפציעה הקריטית של אשכנזי שהיה שחקן חשוב, אפשר גם - באותה מידת לגיטימיות - לטעון שבלבול לא היה בנוי למאבק אליפות צמוד מול מכבי ת"א הרצחנית של איביץ'. בשורה התחתונה, הירוקים הגיעו לקרב צמוד מול הצהובים בשלב הפלייאוף - ונכנעו ללא תנאי ברגע האמת.
ובכל זאת, בדרכו העיקשת והבלתי אופנתית, בלבול היה זה שבנה את היסודות לקבוצה שתפרוץ את הסכר. רבים מגיבורי האליפות הזו, רבים משחקני ההרכב שתראו במשחק האליפות, הם תוצר של העונה ההיא. העונה שבה כולם, ביחד, לקחו צעד משמעותי קדימה. וכן; היה זה בכר שהביא את בוגדן פלאניץ' למרכז ההגנה. זה היה בכר שהביא את חוסה רודריגס לקישור. זה היה בכר (וגם יעקב שחר) שהביאו את התוסף לדלק המושלם, עומר אצילי, שסחב את הירוקים בקילומטר האחרון.
אבל אלה היו הטאצ'ים הסופיים (גם אם חשובים) לקבוצה מאוד שהיתה שם לפניו. קבוצה שאותה הובילה דמות אפורה, לפעמים עקשנית, פעמים רבות הגנתית מדי או לא מספיק נוצצת ביחס לדימוי העצמי של המועדון שאותו אימן. קבוצה שאותה הוביל אדם, שבניגוד לבכר, קשה לאהוב (גם אם הוא בצד שלך). ובכל זאת, עם כל המחמאות המוצדקות בהחלט לאלוף המכהן, יש חלק לא קטן בתואר הזה גם למי שלא יהיה שם, כדי לקבל את המדליה פיזית ברגע ההכתרה.
לא קל לאהוב את מרקו בלבול, אבל צריך להעריך אותו - הוא זה ששינה את הפאזה למועדון הירוק, מקבוצה שמתייאשת מראש ונכנעת לעול ההיסטוריה, לקבוצה שחוזרת לנצח ולהביס. זוכרים את הבוקר של אותו 4:3 מפורסם מול מכבי ת"א? את התחושה ש"הפעם הם עושים את זה"? זו תחושה שלא היתה במועדון שנים ארוכות, וגם אם בלבול נכשל בשורה התחתונה - את הדרך לרגע הגדול הזה, הוא סלל. וגם אם היו ביקורות בזמן אמת (ברובן מוצדקות), ההיסטוריה של המועדון הירוק תזכור אותו לטובה.
לחייך, מרקו. התואר הזה הוא גם שלך.
