שבת אחרונה של חופש בפסח, יום יפה וכולם נוסעים לצפון לטיול. גם קבוצת מכבי פתח תקווה הגיעה באוטובוס, כמנהג המסורת, על מנת להשתטח. פחות על קברי הצדיקים, יותר על מדשאות הירוקים. בכל שניה, כמעט, במשחק הזה...
אמנם לא עשינו את העבודה מהצד שלנו והחמצנו ברשלנות (פלוס יום בלתי עביר ובלתי סביר של אריק ינקו), אבל באמת שאפשר לצפות מקבוצה בכלל לא רעה, שיודעת לשחק התקפה יפה מאוד, שתבין את גודל המעמד של פלייאוף עליון ותשחק גם כדורגל בין משיכת זמן כזו או אחרת. פשוט מביש, אין מילה אחרת לתאר את התופעה העלובה הזו, בטח מצד קבוצה שדי עשתה את שלה ואין לה באמת מה להפסיד עד תום העונה...
איזה בעסה, יא אללה. את מי אפשר להאשים?! הגענו לכמות מצבים של שלושה משחקים בתשעים הדקות האלו, בכל צורה והרכב, אינטנסיביות מטורפת מצד כולם. חמש דקות של ריפיון במחצית השניה, ואכלנו קש. או פ"ת, יותר נכון. הבטחנו רכבת הרים, הבטחנו סיר לחץ - ואנחנו מרגישים את האדים. זה לא יהיה האיבוד האחרון שלנו בעשרת המשחקים האלו, ולדעתי גם ליריבתנו לתואר עוד צפויים פאנצ'רים..
יש ימים שאין מה לעשות - זה לא נכנס, וזה היה יום כזה. הפלייאוף הזה לא הולך להיות פיקניק, כאמור, זה כבר ידענו, וקבוצות, מסתבר, יגיעו כדי להילחם כאילו הן בסכנת ירידה פלוס פירוק. בסדר, זה לא עליהם, זה - חד משמעית - עלינו ועלינו בלבד. השפיץ של הנעל, יא חביבי, עליו נקום וניפול.
ואגב לקום וליפול, יום שלישי - משחק על הכל, פשוט הכל. אין יותר מדי מה לומר ולהסביר על החשיבות, היוקרה והשלל שמונחים כאן על הכף. כמעט עשור שלא ראינו ניצחון בית על מכבי תל אביב, מאזן מביך ומחפיר שמעורר חלחלה ובחילה בלב כל ירוק...
אולי, כמחווה מאוחרת לחולצות הירוקות הנהדרות שלבשו השחקנים, נגייס גם קצת מהאופי של אותה הקבוצה ונשבור את הגלגל הנוראי הזה כבר. אנחנו נהיה שם, כמו תמיד, בכל הכוח והרבאק. למות או לכבוש את ההר. והגיע הזמן לכבוש את ההר הזה כבר, לא?
שבוע טוב וירוק לכולם! תרבחו ותסעדו.
נ.ב. השם הראשון בהרכב ליום שלישי הוא עומר אצילי.
