לאחר שרוב קבוצות ליגת העל התגברו על המכה הראשונה שיצר משבר הקורונה והגיעו להסכמות עם שחקניהן בנוגע למתווה קיצוצים בשכר, כעת נראה שהכדורגל הישראלי בדרך למכה השנייה; חוזים רבים מסתיימים בחודש מאי ואם הליגה תחזור לפעילות ותסתיים בזמן מאוחר יותר, נשאלת השאלה מה יעלה בגורל אותם שחקנים וכן איך ייראה העתיד הכלכלי של קבוצות ליגת העל.
כפי שבאירופה רוב החוזים מסתיימים בחודש יוני, בישראל פג תוקף ההסכם בין השחקן למועדון כבר בחודש מאי, עם סיום העונה. למעט חלק מהמועדונים הבכירים אשר בהם החוזים הם שנתיים וכוללים את חודשי הקיץ.
למרות הדחייה וכשכרגע החזרה לשגרה עוד לא נראית לעין, במנהלת ובהתאחדות מעוניינים בחידוש הליגה. אם זה אכן יקרה, מן הסתם תתרחש זליגה של העונה לחודשי יוני-יולי וחלק ממועדוני ליגת העל טרם הגיעו לסיכום עם שחקניהם בנוגע לחודשים הללו. המצב הזה יוצר פער משפטי וכן בעיה מבחינת ביטוח שלא יהיה קיים ושחקנים יצטרכו להפריש לעצמם פנסיה.
עדיין לא ידוע מה תהיה עצמת הפגיעה הכלכלית במועדונים, מבחינת קבלת מענקים וכן האם הקהל ישוב ליציעים. בהפועל חיפה למשל חלק מהמחלוקת בין שחקני הקבוצה ליואב כץ היא בנוגע לשכר באותם חודשים מדוברים. דוגמאות נוספות הן הפועל חדרה וסקציה נס ציונה שאמנם הוציאו את שחקניהן לחל"ת, אך תשלום השכר של יוני-יולי עלול להוביל לגרעון. סוגיה זו מעסיקה גם את קבוצות הליגה הלאומית, כשרובן נשענות על תקציבים עירוניים. אמנם בתקופה זו הם חוסכים משכורות, אך עדיין לא ברור כמה הפגיעה בכספים מהמוסדות השונים תהיה משמעותית.
כעת כולם עוקבים אחר פיפ"א שבשלב זה הוציאה מכתב עם המלצות בלבד. ללא חוקים ברורים, אך כן הציעה למועדונים להאריך את חוזי השחקנים. כתוצאה מהמצב הבעייתי, קיימת אפשרות סבירה שקבוצות שלא נלחמות בצמרת או על הירידה עשויות לשחרר שחקנים כדי לחסוך כספים.
