כאילו לא מספיקות הצרות שיש לי בתקופה מקסימה זו של חיינו, עכשיו גם החזירו את הכדורגל. נשבע לכם, לא היה אירוע שפחות ציפיתי לו מחזרת הכדורגל במצב הנוכחי.
עזבו רגע את העובדה שאין קהל, מסתבר גם שמי שחזר מפגרת הקורונה זו מכבי חיפה מודל 2018. כן כן, זה כולל גם את רמי גרשון בהופעת אורח מרגשת בעמדת המגן השמאלי, בעוד ביצוע של השלאגר "איפה השחקן שלי, הרגע הוא היה פה".
לא מספיק שהסגל גם ככה היה חסר בטירוף למשחק הזה, לא מספיק שכל הקבוצה גם ככה נראית סחוטה ומרוקנת כמו שקית ניילון בגשם, כל הצבה של מרקו בלבול היתה תמוהה יותר מקודמתה. אני לא אוהב לבקר בדיעבד החלטות של מאמן ואני משתדל שלא לעשות את זה, אבל כל מי שקיבל פוש לטלפון עם ההרכב הפותח, לרבות פול גרובס המסכן שנאלץ גם להתמודד עם זה, לא יכול היה שלא לתהות אם מי שהחליט על זהות ומיקום השחקנים בהרכב של מכבי חיפה לא היה, בעצם, ניר קלינגר. אני בספק גדול אם היה לו משחק יותר קל לאימון בקריירה מזה שהיה אתמול.
מכבי חיפה נכנסה לפלייאוף הזה עם Dead man switch לחוץ לה בתוך יד מיוזעת, עם אפס טווח לטעות, כשמולה בקרב על התואר נמצאת קבוצה רגועה, מנוסה, עם סגל אינסופי וטוב יותר ברמה אחת לפחות מזה שלנו. היה ברור לגמרי שטעות תגיע, בטח בהתחשב בעייפות, בהיעדר הקהל, בחוסרים ובהיעדר כל חלופה בחוליית הקישור שלנו (תודה על עוד ינואר קסום של כלום, מועדון יקר) בכזה מקבץ רצחני של משחקים. מה שמבאס זה שהטעות הזו הגיעה אחרי משחק אחד בלבד, ובעיקר בעיקר - הצורה הזוועתית שבה שיחקנו בהפסד הזה.
מכבי תל אביב ככל הנראה תזכה באליפות. זה היה לי ברור עוד לפני המשחק המזוויע הזה, זה בוודאי ברור לי גם עכשיו. יש כאלו שיקראו למה שאני אומר כאן לוזריות, אני מעדיף לכנות את זה בשם הגנרי "מציאות".
אבל בשום אופן, תחת שום מגבלה, בשום צורה ובשום מסגרת אסור למכבי חיפה להיראות ככה. התוצאה הזו עושה איתנו חסד ענק, ועם כל הכבוד למשקל העצום וההשפעה של הקהל השנה על הקבוצה - לאף קבוצה אין כרגע את הקהל שלה, אז כל היתלות בעניין הזה היא לחלוטין לא מקובלת. אלה תנאי המשחק כרגע, הם מבאסים ומעצבנים - אבל הם שווים לכולם. היכולת אתמול היא בלתי נסלחת ובלתי נסבלת, נקודה.
ובואו נודה באמת - גם כשמאחוריה קיר ירוק של אוהדים, וגם בהרכב מלא, מכבי חיפה של השנה כשלה כמעט בכל רגעי האמת. זה כבר עניין סיסטמטי, ולא ממש מקרי. ככל הנראה, הסגל הנוכחי והמאמן הנוכחי הגיעו לידי מיצוי כמעט מלא, ונראה שה"מעבר" פשוט גדול עליהם. מבאס להכיר בכך, אבל ככה זה.
אני לא מתכוון להכביר ביותר מדי מילים על אשמתו של מרקו בפיאסקו של היום (והיא עצומה, בל נטעה). קודם כל כי זה כל כך ברור וכל כך ניכר, וגם כי ההתייחסות אליו במכלול רחב (והוגן) יותר היא משהו שאני מעדיף לדחות לסיום הליגה.
אז במקום להגיע למשחק ביום רביעי עם בדל תקווה, ההתבזות אתמול הוציאה את העוקץ, ולא שהיה כזה עוקץ ענק מלכתחילה, כן? אבל אפילו להתנחם בתקוות שוטים כבר לא נוכל.
אז למה בכל זאת נשאר לנו לצפות עד השריקה האחרונה? שמח ששאלתם.
קודם כל - אני מצפה ממכבי חיפה כמועדון שתילחם עד השנייה האחרונה, כל עוד יש סיכוי תאורטי. זה יכול להתברר כהרבה יותר חשוב וגורלי ממה שאנשים נוטים לחשוב עבור השנים הבאות ועבור השחקנים שיישארו ויובילו את מכבי חיפה לעתיד.
כמובן, גם אם זה לא יוביל בסופו של דבר לתוצאה המיוחלת, אני מצפה להפסיק את ההתבטלות המוחלטת, הכניעה והרכנת הראש בפני מכבי תל אביב במפגשים הפרונטליים. המאזן האיום בשנים האחרונות מולם הוא בלתי מתקבל על הדעת בשום צורה, ואין זמן טוב יותר להתחיל לתקן אותו מממש עכשיו. כפי שראינו, עושה רושם שלמגרש ביתי, לטוב ולרע, אין יותר מדי משמעות כרגע.
ומעבר לכל אלו, אני מצפה מכל שחקן ושחקן שעולה לדשא שיתעלה מעל הנסיבות הנוראיות יידע להביא את האנרגיות והמחויבות לכל משחק, ויזכור שחלק ענק מהמורשת של המועדון הזה היא הנאה על הדשא והרצון לנצח בכל משחק, בכל מסגרת ובכל זמן.
הפנים ליום רביעי, מקווה מאוד שנזכה לראות משהו אחר, סוף סוף, גם אם זה דרך מסך הטלוויזיה ולא ביציע, שאנחנו כל כך אוהבים.
