עונת ליגת העל מסתיימת, הקיץ מתקרב ועם כל הכבוד לכל השמועות וסיפורי המשנה (מה יהיה עם באר שבע, לאן הולכת בית"ר, איפה יחתום ברק בכר, מי יהיה מאמן הנבחרת הבא) - יש ספקולציה אחת שמשאירה לכולן אבק: האפשרות הפנטסטית לפיה ערן זהבי יחזור לשורות מכבי תל אביב כבר בעונה הבאה. וצריך לשים את הדברים כפשוטם: שאלת חזרתו של זהבי למכבי ת"א היא לא שאלה של "האם", אלא שאלה של "מתי". ברור שאת הפרק הסיני הוא די שם מאחוריו (גם אם איכשהו תצא מזה עוד עונה בגוואנגז'ו R&F), את אירופה הוא ככל הנראה פספס לתמיד - מה שמשאיר אותנו עם שתי אפשרויות ריאליות להמשך ארוך הטווח: ארה"ב, או חזרה לישראל.
אפשר לראות את הנראטיב הזה כתוב בכוכבים: זהבי חוזר, אולי אפילו לצד פתיחת הקהל המחודשת למגרשים בעונה הבאה, כדי לשדרג מכבי ת"א טובה להיסטורית - ולסיים את הקריירה עם צלחת אליפות אחת, ואולי אפילו יותר מאחת. להשתלב ביחד עם חבורת הצעירים שעלתה מדרגה באחת לסגל הבוגר - יונתן כהן, דן גלזר, דור פרץ, מתן חוזז - ולהוות מעין "מנטור", מנהיג, קפטן - בדרך לתפקיד מקצועי במכבי אחרי הפרישה.
וכאן צריך לומר: אין שום ביסוס קונקרטי לקשר בין זהבי למכבי ת"א. הוא הביע את רצונו לחזור "יום אחד" בראיון ההוא אצל עמרי כספי, הוא גם התאמן בשורות הצהובים כשהיה צריך לחזור לכושר בזמן ימי הקורונה - אבל זהו, בערך. זהבי יכול, טכנית, לחתום בכל קבוצה שהוא רוצה, אבל עוד לא באמת עשה מהלך משמעותי בכיוון. מה שמשאיר אותנו, מתבונני, צופי ואוהדי הספורט, עם השאלה: האם מדובר באמת או בסוג של תרגיל ביחסי ציבור? אני אישית חושב שיש סיכוי לא מבוטל שזהבי כן ינחת השנה במכבי, והמאמר הזה יבוא כדי לתת את כל הסיבות למה המהלך הזה באמת יכול להתרחש, פנטסטי ככל שיהיה. אז בצירוף אזהרת טריגר לחוששים מעין הרע (בעיקר מקרב הצהובים שביניכם), בואו נצלול פנימה.
1. זה טוב לזהבי - ספורטאים גדולים בשלבים האלה של הקריירה, כמו מנהיגים גדולים, חושבים על "המורשת". הדבר הזה שישאירו אחריהם, שיזכרו מהם, שיכתוב את שמם בספרי הנצח. וזהבי, סמכו עליו, מכיר את כל המפקפקים בו - אחד אחד: הוא יודע שהקדנציה הסינית, הגם שהניבה לו לא מעט הישגים אישיים וכלכליים, נתפסת כסוג של ויתור על "ההצלחה האמיתית". במשחק האמיתי, שנקרא אירופה, בהשוואה הבלתי פוסקת לברקוביץ', רביבו, אוחנה או בניון - תמיד תהיה לו סוג של נחיתות. סין נחשבת לשחייה בבריכה של הרדודים, עם כל הכבוד למספרים עוצרי הנשימה שהשאיר שם.
ובהנחה שמאירופה לא תבליח הצעה יוצאת דופן, והאפשרות של ארה"ב עומדת בסימן שאלה - אם להשתמש עדיין במטאפורת המנהיגים? ישראל מחכה לזהבי. במכבי ת"א הוא יקבל את האהבה, את תואר המלך הבלתי מעורער (כנראה גם יעקוף סופית את אבי נמני, אם מישהו עוד מקיים את הדיונים האלה), את הפיכתו הרשמית לסמל צהוב. כסף כמו שהוא ראה בסין, הוא כנראה לא יקבל; אבל גם הבועה הסינית ההיא כבר מתחילה להתפוצץ, ואת הכסף הגדול בקריירה הוא כבר עשה. המשפחה בוודאי תשמח לחזור להכות שורשים בארץ הקודש, זהבי מקבל את בלומפילד המשופץ (אולי אפילו, כאמור, עם קהל ביציעים ושבירת שיאים בכל הקשר למכירת מנויים) - פוטנציאל קלאסי לעונות פרישה, שיטביעו את חותמו על הכדורגל הישראלי כשחקן העשור - אולי אפילו השחקן של האלף השלישי, עד עכשיו.
ויש גם את שאלת היום שאחרי המשחק: זו כמובן ספקולציה בלבד, כמו כל המאמר הזה, אבל פוזיציית המנהל המקצועי במכבי ת"א עדיין לא אוישה מאז עזב ג'ורדי קרויף את ישראל. יש אנשים מסוימים שנכנסו לוואקום הזה עם השנים - בן מנספורד היה כזה, אולי גם ג'ק אנגלידיס. אבל עם כל הכבוד לכולם, כנראה שאין אדם שיתלבש בקלות למשבצת הזאת כמו זהבי: אדם שמכיל בתוכו הבנת כדורגל, יכולת התנהלות כלכלית לא רעה (הקליינט מיץ' גולדהאר בוודאי יסכים), היכרות אדירה עם המערכת והמעטפת של מכבי ת"א, קרדיט בלתי נגמר אצל האוהדים וגם קרבה יוצאת דופן לקרויף בזמן אמת. זהבי יודע ששנה או שנתיים מוצלחות על הדשא עם מכבי (ועם הקבוצה המאוד משוכללת שסביבו), יאפשר לו לגלוש בקלות אל קומת ההנהלה - ולבנות את האימפריה הגדולה הבאה שתצא מהמועדון הצהוב.
2. זה טוב למכבי - פרשת הכדורגלנים עדיין איתנו. ולכן, כמובן שכל מילה על העניין צריכה להיכתב מאוד מאוד בזהירות. ואחרי שאמרנו את זה, ברור שלמכבי ת"א תהיה החלטה לא פשוטה לקבל בקרוב. בין אם תפוח האדמה הלוהט הזה יתגלגל לבית המשפט, ובין אם לאו, מיץ' גולדהאר יצטרך לקבל החלטה על שני שחקנים חשובים בקבוצה שלו שאולי יצטרכו לעזוב. ברור שאף אחד לא תכנן את זה, אבל גם ברור שאם יש "ביגר אלסוור" בעולם, הרי שהוא כאן: שחרור השחקנים, אם יקרה, בכל מקרה יתפוס כותרת משנית לסיפור הגדול של חזרת זהבי למכבי. גם הדיבורים (הדי מגוחכים) על "פגיעה במותג". מכבי תצא מחוזקת, גם על המגרש וגם מחוצה לו, והפגיעה המקצועית תתרכך - אם לא תיעלם בכלל.
רוצים עוד? בבקשה. ברור שלמכבי ת"א יהיה בור כלכלי לא קטן למלא. הקורונה פגעה בהם, כפי שהיא פגעה בכל ענפי המשק שסבלו משלושה חודשים שלמים של חוסר פעילות. חזרה אפשרית של זהבי למכבי ת"א תעיר גם את האספקט הזה - היא תגביר את מכירת המנויים באופן משמעותי (גם תוריד מהגדר כמה אנשים שיתלבטו בגלל הקורונה), תעצים את השיח על המותג ותקדם את המרצ'נדייז (בעיקר חולצות 7, איך לא). גם ההשקעה הכלכלית שתהיה בהחתמתו של סטאר כמו זהבי, ככל הנראה תחזיר את עצמה משמעותית ובעשרות מונים.
וכמובן שהזיהוי ההדדי בין מכבי ת"א וזהבי לא ייגמר ביום שהוא יתלה את הנעליים. מכבי תרוויח דמות מקצועית אהודה, שכשירה לתפקידים מקצועיים כבר היום, ושתוכל לקחת את המועדון אל העשור השלישי של המילניום השלישי. קבוצה מצוינת ועמוקה כבר יש, אולי חזרה של זהבי גם תשכנע את איביץ' להמשיך עוד שנה אחת - מכוח האתגר, ולמכבי יש אפשרות להעמיק את אחיזתה בליגה הישראלית ובכדורגל הישראלי לא רק עכשיו, אלא גם שנים קדימה.
3. זה טוב לליגה - נכון שזה ככל הנראה לא יתרום למאבק האליפות (למרות שאם מכבי חיפה מביאה את ברק בכר, צריך לזכור שבעונה האחרונה בכר הצליח לנצח את מכבי עם זהבי בשיאו), אבל יש כאן אינטרס חזק מאוד גם של פרנסי המנהלת: הם חושבים שיווק? כנראה שאין דבר שיעורר את הליגה הישראלית יותר מקאמבק של זהבי למגרשים. על מכבי ת"א דיברנו, עליו דיברנו, אבל חייבים להודות: גם האוהדים היריבים, מתחת לשכבות של תיעוב מוצדק מאין כמוהו, יודעים שחזרה שכזו תרים מחדש את כל העסק.
משבר הקורונה פגע בכולם, אבל הכדורגל הישראלי שאחריו (צריך להודות) נותר קצת דהוי. מלא במשחקים משעממים, חסרי אינטנסיביות, כאלה שמרחיקים צופים. המחלוקת שמעורר זהבי, יחד עם האהבה העצומה, הם הסיפור המושלם כדי למשוך בחזרה את האוהדים אל המסכים - וגם אל היציעים, בתקווה. אין דמות שמעוררת דיון ושיח בספורט הישראלי כמו הבחור עם החולצה מס' 7: אין מעורר אנטגוניזם כמוהו, אין מרואיין כמוהו, וכנראה שגם אין שחקן כמוהו בדור הנוכחי. וחזרה של זהבי למכבי ת"א, יודעים כולם, תועיל לא רק לה - אלא גם לכל היתר. אפילו לנו.
ושוב: לא ברור אם באמת האירוע הפנטסטי הזה, בכל מובן, יתרחש. יש גם לא מעט מכשולים בדרך: האפשרות של זהבי לשחק ב-MLS, גם כלכלית, יותר קורצת; הידיעה שמכבי תמיד מחכה לו לא תאיץ אותו לקבל החלטה נמהרת, וגם נשאלת השאלה האם מיץ' גולדהאר בנוי לעסקה כלכלית חזקה כל כך, בשלב שבו מכבי נמצאת. הכל נכון. אבל חייבים להודות שצירוף המקרים בין מכה תדמיתית מסוימת למועדון, נגיף משונה שמכה בסין, שחקן בן 32 שלא נהיה יותר צעיר ואתגר מקצועי מרתק בליגה שאחרי הקורונה, יכול לכתוב נראטיב שיהיה שווה לעקוב אחריו. או לפחות, להוציא את השירים של ישי לוי מהבוידעם.
