בגיל 39, יוסי בניון תלה היום (שבת) את הנעליים וסיכם קריירה מהמפוארות שהיו בתולדות הכדורגל הישראלי. גם הנתונים שלו מראים שהוא בהחלט אחד הגדולים, אז ליקטנו עבורכם/ן הקוראים והקוראות את מיטב המספרים מהשנים הארוכות של הקסם שהקשר סיפק.
בכל הקשור לליגה, בניון לא מדורג בצמרת הגבוהה, בעיקר לאור העובדה שאת רוב הקריירה שלו העביר בחו"ל. למרות זאת, בתקופה שהוא שיחק בליגה הוא כבש לא מעט שערים, ומאזנו עומד על 92 כאלה. הוא מדורג במקום ה-44 בכל הזמנים בטבלת הכובשים המצטיינים של הליגה, במשותף עם אהוד בן-טובים.
הקריירה האירופית שלו הייתה מרשימה, במהלכה הוא קבע לא מעט שיאים והישגים. הוא אחד הליגיונרים המצטיינים בכל הזמנים עם 382 הופעות שרשם בכל המסגרות, בספרד ובאנגליה. הוא גם כבש 67 שערים כליגיונר, מה שמציב אותו אחד השחקנים הישראליים שכבשו הכי הרבה שערים בחו"ל.
במהלך התקופה שלו באנגליה הוא נכנס לספרי ההיסטוריה גם של הכדורגל המקומי. בספטמבר 2009, לאחר שכבש את השלושער הראשון שלו במסגרת הפרמייר ליג מול ברנלי, הוא הפך לשחקן הראשון אי פעם שכובש שלושער בפרמייר ליג, בגביע ובליגת האלופות. עד לפני שנה הוא גם היה השחקן היחיד לעשות זאת, עד שהארי קיין הצטרף אליו.
אם מדברים על ליגת האלופות, אז בניון הוא עדיין הישראלי היחיד שכבש שלושער במפעל הזה. השלושער שכבש בנובמבר 2007 מול בשיקטאש הכניס אותו לספרי ההיסטוריה של הצ'מפיונס לצד שערים בולטים נוספים שלו, כמו גול הניצחון של ליברפול מול ריאל מדריד בשמינת הגמר של 2009.
בזירה הבינלאומית, השאיר בניון חותם גם על נבחרת ישראל. הוא היה השחקן הראשון שהגיע ל-100 הופעות, ונכון להיום הוא שיאן ההופעות במדים הלאומיים עם 102 משחקים. את הופעתו האחרונה בנבחרת רשם במשחק מוקדמות המונדיאל מול ספרד בטדי, מה שהפך אותו לשחקן המבוגר ביותר בתולדות הנבחרת בגיל 37 ו-166 ימים. השיא הזה היה מהוותיקים בספר השיאים של הנבחרת, כשלפני בניון הוא היה שייך ליעקב חודורוב ונקבע ב-1964.
בניון היה גם מהכובשים הבולטים בכל הזמנים בנבחרת עם 24 שערים, והוא מדורג שני במשותף עם שייע פייגנבוים. הוא כבש את שער הבכורה שלו מול קפריסין ב-1999, כשהיה בן 19 ו-123 ימים, מה שמציב אותו היום במקום השישי מבין הכובשים הצעירים ביותר בתולדות הנבחרת. שלושה ימים מאוחר יותר, כשכבש שלושער מול סן מרינו, הוא גם הפך לכובש השלושער הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת, שיא שנשבר ב-2004 על ידי שלומי ארבייטמן.
