ביום רביעי, קפטן הפועל חדרה, מנשה זלקה ידליק משואה בשל היותו ספורטאי מקצועני פעיל, שמתפקד כלוחם בצבא. אבל זלקה הוא לא הקשר היחיד בין המועדון לצה"ל. עוזר מאמן הקבוצה, הראל סלע, שירת ביחידה קרבית, אך החליט לשנות כיוון בסיום השירות ולעבור לאימון כדורגל. החיבור בין סלע לזלקה, ברמה האישית, הוא מיוחד ואת השיחה הראשונה ביניהם, בפתיחת אימוני הקבוצה, קיימו דווקא על הנושא הצבאי.
סלע ופלוגת השריון בה שירת כמפקד טנק העבירו את מלחמת לבנון השנייה בפעילות מבצעית במוצב ריחן. באוגוסט 2006, כשבועיים לפני סיום המלחמה, הוא נקרא יחד עם מספר מחבריו לשיחה בגדוד, בה נאמר להם כי יש לנסוע לקיים את טקס ההלוויה ללוחם גדוד 9, עידו גרבובסקי ז"ל, שנהרג בסמוך לכפר עינדוריה מפגיעת שני טילי נ"ט בטנק המ"פ בו תיפקד בגבורה לאורך כל המלחמה. סלע מספר: "לאחר שקיבלנו את המשימה לקיים את טקס ההלוויה, לא הבנו כל כך מה זה אומר. כשיצאנו מהמוצב, התחילו להציף אותנו רגשות ושאלנו את מי שאפשר, מה בדיוק נצטרך לעשות? הגענו לתל השומר, שם הבחנו בכל הסמלים הראשונים, והבנו שאנחנו הולכים לסחוב את הארון של החייל שנהרג, שאותו לא ראינו ולא הכרנו כלל. למעשה, החלפנו למשימה הזאת את הגדוד של עידו ז"ל, מפני שהגדוד כולו היה עסוק בלחימה עזה".
כאשר סלע עלה לקומנדקר עם ארונו של עידו גרבובסקי ז"ל, חוץ מהעובדה שהוא היה תושב ראש העין, הוא לא ידע עליו שום פרט. סלע: "למעשה, חיפשנו תמונה של החייל, היינו עסוקים מאוד בלדעת איך נראה הבחור שנהרג וחיפשנו עיתונים שהיו בסביבה למצוא את תמונתו". מסע ההלוויה החל עם הגעת הקומנדקר לבית המשפחה, עד לבית הקברות הסמוך. "הרגע הזה, בו בני המשפחה מגיעים, צורחים ובוכים לקומנדקר, זה היה רגע שהכינו אותנו אליו מראש. זה היה קשה, אך היינו חייבים, כפי שהתבקשנו, להיות קרים ולהביט אחד בשני בניסיון להתעלם ממה שקורה מסביב, למען ביצוע המשימה בצורה המיטבית". סלע וששת חבריו לגדוד נשאו את הארון על כתפיהם, מהקומנדקר לחלקה בה נטמן עידו ז"ל בבית הקברות.
מאז חלף זמן רב, המלחמה הסתיימה וסלע שב לביתו, אבל עידו ז"ל לא יצא לו מהראש. את סגירת המעגל הפרטית שלו הוא השלים דרך האמנות, עם כתיבת השיר "מבלי שאותך הכרתי", לזכרו. סלע: "השעה הייתה, פחות או יותר, 06:00 בבוקר, התעוררתי והתחלתי לשיר בדמיון את השיר, המילים הגיעו לי למוח והלחן התרוצץ יחד איתן. באותם רגעים הבנתי שיש פה שיר שאני חייב להעלות אותו על דף. קמתי מהר ופשוט שרתי לעצמי אותו בסלון, עם דמעות. התחלתי להבין את גודל החוויה שעברתי ופשוט העתקתי את המילים מהדף למחשב", מספר ברגש.
באותו הרגע סלע הבין שהשיר אותו כתב והלחין כבר לא שייך רק לו, אלא גם למשפחה. שבע שנים הוא שמר אותו במגירה, ובכל שנה מחדש הבטיח לעצמו שייצור קשר עם המשפחה. מהחשש וחוסר הנעימות, דחה זאת שוב ושוב. ב-2013 סלע אזר אומץ ונפגש עם אביבה ואבי גרבובסקי, הוריו של עידו ז"ל. "שבע שנים הייתי שר לעצמי כל יום זיכרון את השיר. לאחר שקיבלתי פנייה ממגמת התקשורת של ביה"ס החקלאי, כדורי, לעשות עליי כתבה בנוגע לכדורגל, הצעתי להם לקיים סרט שיהיה עמוק יותר ולתעד את המפגש עם המשפחה אחרי שכבר התחלתי להרגיש שהשיר בעצם לא שייך רק לי וברגע שהוא קיים, הוא חייב להינתן להורים שאיבדו את היקר להם מכל".
את הוריו, של עידו גרבובסקי ז"ל, אביבה ואבי פגש סלע ב"מטע של חופש" שהוקם לזכרו של עידו בהררית שבמשגב, שם ההורים עברו לגור במרוצת הזמן. במהלך טיול בדרום אמריקה, סלע פגש קבוצות חברים של גרבובסקי, שהשאירו מדבקות עם הכיתוב "WE ARE FREE" לזכרו של חברם שנהרג, שדגל בערכים של חופש בפרט ואהבת החיים בכלל. מדי שנה אף מתקיים לזכרו תחרות ניווט וכן מירוץ שליחים בראש העין, בה גדל. סלע: "לאחר שדיברתי עם אביבה והצגתי את עצמי לראשונה, עם סיפור השיר ודרך ההיכרות שלי איתם, נפל לה הטלפון מהיד והיא עצרה בדרך בכדי להירגע מספר דקות. היא סיפרה לי את זה לאחר שכבר הכרנו והפכנו להיות חברים עד היום". הקשר בין משפחת גרבובסקי להראל סלע נשמר וכל יום זיכרון, לאחר המפגש, סלע מרגיש את הצורך לספר את הסיפור על עידו ובעיקר להנציח את שמו דרך אותו השיר "מבלי שאותך הכרתי".
אביו של עידו, אבי גרבובסקי: "כל הסיפור הוא מאוד שונה, מוזר ומיוחד. מצד שני, אני לא מופתע. עידו תמיד יצר קשרים, הוא היה במרכז והכל היה סביבו. אחרי שנהרג פתאום גילינו סיפורים עם חיבורים מיוחדים. אחרי שבע שנים מתקשר מישהו ומציג את עצמו, היינו בהתרגשות ולא ידענו איך לאכול את זה. הוא שר לנו את השיר במיני-הופעה וזה מטורף. אנחנו חברים ובקשר מדהים. זה שבע שנים מתבשל ויושב אצל הראל, עד שהוא פנה לאביבה". בעקבות המפגש, אבי החל לעקוב אחרי הקריירה של סלע וסיפר על החיבה שלו לספורט: "אני עוקב אחרי חדרה מאז ששולם שוורץ הוביל את ההתקפה. עידו אהב ספורט, הוא היה גולש גלים. אנחנו מגיעים מבית של אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל. היה לו דגל של מכבי תל אביב בחדר".
