סמ"ר לירן סעדיה בן 21, תושב קרית שמונה, נפל במלחמת לבנון השניה בשבעה ביולי 2006 בקרב לכיבוש חלקו הצפוני של הכפר מארון א-ראס בגבול לבנון. בצהריים של אותו יום ארור החלה יחידת אגוז (בה הוא שירת) בתנועה רגלית לעבר הכפר.
לירן היה קשר מ"פ ונע בצמוד למפקדו, רס"ן בנג'י הילמן. הכוח נתקל בחוליית מחבלים ופתח לעברה באש. בהמשך התנועה לעבר המבנה בכפר, נורה לעברם מטח טילים נגד טנקים וכתוצאה מפגיעה שלהם נהרגו בנג'י הילמן, סמ"ר לירן סעדיה וסמ"ר רפנאל מוסקל.
לירן ז"ל, היה בן דוד שלי, אני הייתי בן 16 כשהודיעו לנו שהוא נהרג. אני זוכר שההורים שלו לא היו בארץ באותו רגע בגלל שהם טסו לחגוג את יום הולדתו של ציון אביו. הם קיבלו את הבשורה הקשה על מותו בזמן שאנחנו אירחנו בחדרה את כל המשפחה מקרית שמונה.
לירן היה מודל לחיקוי, נשמה ענקית, ילד מלא בנתינה ואהבת הזולת. בתור ילד, היינו משחקים במגרש ליד הבית של סבתא כרמלה והוא תמיד אמר לי: "אתה עוד תשחק בבית"ר ירושלים".
לירן היה אוהד מושבע של עירוני קרית שמונה, לזיכרו הקימו את מצפה "לירן" בהר נפתלי, כשבכל שנה בחול המועד פסח נערכת צעדה לזכרו ובסיומה מתקיים טקס במצפה. בן דודי הצטיין בכל אשר עשה ותמיד שמר על פשטות, צניעות ונכונות לתרום לכל מי שמסביבו. מאז שנפל בלבנון, הוריו ממשיכים דרכו במגוון פעולות תחת הסלוגן "בדרכי לירן".
עד היום, יש משהו אחד שאני מקפיד לעשות לפני כל משחק לזכרו וגורם לי לצביטה בלב בכל פעם מחדש. בדרך לכל משחק אני שומע את "יוצא לאור" של אהוד בנאי ונזכר בלירן. זה שיר שתמיד מרגש אותי כשאני שומע אותו. לעד אלווה את צעדיך.
יהי זכרו ברוך
