השנה היא 1870. בימים בהם אנשים עוד התניידו ממקום למקום בעזרת כדורים פורחים. בחור צרפתי שרצה להגיע לחבר, איבד את דרכו. בעודו יורד בגובה הוא מבחין באדם הולך על שביל. "סליחה, אתה יכול לעזור לי?", צועק האיש מהכדור לבחור על הקרקע, "הבטחתי לחבר שאפגוש אותו בעוד שעה, אבל הלכתי לאיבוד ואני לא יודע איפה אני". "אתה בכדור פורח", ענה לו הבחור, "אתה מרחף בגובה 30 רגל ואתה ב-40 מעלות אורך צפון ו-60 מעלות רוחב מערב".
"אתה בטח מהנדס", אמר הבחור המעופף. "נכון", השיב האיש על האדמה, "איך ידעת?". "פשוט מאוד", התחיל להסביר האדון בבלון, "כל מה שאמרת לי נכון טכנית, אבל אין לי מושג מה לעשות עם המידע הזה ואני עדיין אבוד. בקיצור, לא עזרת לי".
"ואתה בטח מנהל", אמר המהנדס. "נכון מאוד", ענה האיש האובד, "איך ידעת?". "אתה לא יודע איפה אתה או לאן אתה הולך, עלית למעלה בזכות הרבה רוח, הבטחת משהו שאין לך מושג איך לעמוד בו, ואתה מצפה ממני שאפתור לך את הבעיה. למעשה, אתה בדיוק באותו מצב בו היית לפני שנפגשנו אבל איכשהו עכשיו זו אשמתי". יש דברים שלא מוכרעים על הדשא. כלומר הם כן, אבל התוצאה על המשטח הירוק מושפעת באופן טוטאלי וישיר ממה שקורה מסביב לו. זה הסיפור של ליגת העל השנה: ניהול!
מאבקי התחתית, כמו גם מאבקי הצמרת אגב, מוכרעים ויוכרעו השנה על פי מה שקורה במסדרונות המועדונים ולאו דווקא על פי פוטנציאל השחקנים. ואל תצעקו עכשיו "תקציב, תקציב". מעבר לעובדה שאני לא שומע אתכם, הפועל תל אביב, הפועל כפר סבא והפועל אשקלון נועלות את הטבלה לא בגלל תזרים המזומנים, אלא אך ורק בגלל התנהלות הבעלים.
האדומים מוולפסון הגיעו למצב הזה אך ורק בגלל התנהלות פושעת של שנים והתנהלות הזויה של אמיר כבירי מאז לקח את המושכות. הירוקים מהשרון התדרדרו אל מתחת לקו האדום "הודות" לטעויות הנוראיות של סתיו שחם תוך כדי תנועה והכחולים מהדרום נמצאים שם בגלל התלות המוגזמת שפיתחו בראש העיר הקודם.
גם אשדוד, הפועל חיפה, בני יהודה ואפילו בני סכנין הריחו את הליגה הלאומית בשלבים שונים של העונה, אבל שם יש מי שעשה ועושה הכל כדי להציל את הקבוצה ודואג שהיא לא תתפרק. יש מי שלוקח אחריות, יש מי שאכפת לו, יש מי שמנסה, יש מי שרואה עתיד, יש בעל בית! לא תמיד הוא בעל הבית האידיאלי, אבל לפחות הוא שומר על הבית.
הדברים מקבלים משנה תוקף כשנקודת הפתיחה של הקבוצה נמוכה. במקרה כזה התנהלות ההנהלה קריטית הרבה יותר. במילים פשוטות: התנהלות של מועדון היא שובר שיוויון. ובמילים פשוטות עוד יותר: גם אם ההתנהלות של הפועל חיפה למשל תהיה קלוקלת, והיא קלוקלת, עם חומר השחקנים והתקציב שלה, במקרה הגרוע היא תסיים בצמרת הפלייאוף התחתון. היא אומנם לא תעמוד בציפיות (של מי?), אבל גם לא תתרסק. בהפועל אשקלון לעומת זאת, כל טעות של ההנהלה, תביא לירידה. והיא טועה!
אבל אם אשקלון סומנה כיורדת עוד לפני שעלתה, מה תגידו על כפר סבא? שם הכישלון גדול עוד יותר. הרבה יותר. בטח לאור העובדה שיש את אשקלון ולהפועל תל אביב הופחתו תשע נקודות, דבר שהיה אמור להספיק לחבר'ה מהשרון כדי לפחות להבטיח את ההישארות.
התחושה מבחוץ הייתה שסתיו הביא את החורף לשרון. שחם הורס כל חלקה טובה שבנה במו ידיו בכפר סבא. עד כדי כך שאין באמת מי שמנסה לעצור את ההתדרדרות של הקבוצה ולהרים אותה. ההפך. הרושם הוא שכולם הרימו ידיים ועכשיו הם זורמים עם עקרון האינרציה. מצחיק (או עצוב) להיזכר בהצהרות של אותו שחם בעונה שעברה (נאבק על האליפות) ובתחילת השנה (נהיה בפליי אוף העליון).
למשוואה הזו נכנסת הפועל תל אביב, שאוהדיה יחגגו בסוף העונה בזכות הטעויות של השותפות למאבק ההישרדות, אבל גם הודות לשקט שמנחילים הבעלים החדשים בוולפסון. מה שמזכיר לי שלפני חמש שנים נשלחתי לראיין בנקאי מצליח שנבחר להיות איש השנה בכלכלה. "אתה יכול לספר מה סוד ההצלחה שלך בניהול?", שאלתי. "בשתי מילים, החלטות נכונות", השבי הבנקאי. "יופי", צחקתי, "אבל איך מקבלים החלטות נכונות?". "במילה אחת, "ניסיון", המשיך המנהל הבכיר. "נו באמת, אבל איך מקבלים ניסיון?", הקשתי. "בשתי מילים", חייך הבנקאי, "החלטות שגויות".
בקיצור, בעוד בכפ"ס ואשקלון לא מפסיקות לירות לעצמן ברגל, קבוצת ניסנוב, שעשתה לא מעט טעויות מאז הגיעה, לומדת תוך כדי תנועה מהטעויות שלה ובעיקר משל קודמיה, ותשאיר את הפועל בליגה. בדרך הזו, בשנה הבאה הם גם יוכלו לכוון לאירופה.
