אין שאלה נצחית יותר בדברי הימים של הכדורגל מ"מי השחקן המעוטר ביותר?". גם הכדורגל הישראלי, כמובן, עסק, עוסק ומן הסתם עוד יעסוק בשאלה הזו. ואין עיתוי ראוי יותר להצפה מחודשת של השאלה הזו, מאשר רגעי ההכרעה של ליגת העל וגביע המדינה – שמתקרבים בצעדי ענק. העיתוי קלאסי, בעיקר משום שאירועים שיתרחשו בחודש מאי עשויים להשפיע משמעותית על התשובה (החלקית) לשאלה.
הבעיה עם השאלה הזו – היא מאוד מתעתעת. השחקן המעוטר בישראל, אם מתייחסים לכדורגל כאן מאז קום המדינה ועד היום, הוא בלם. סגנו הוא גם שחקן הגנה (שהתחיל כחלוץ, אמנם), ולקח תואר אחד יותר ממנו במצטבר. איך זה הגיוני? כדי לענות על השאלה הזו החלטנו להרכיב נבחרת. העמדנו אותה בשיטה של 2-4-4 וקבענו כללים מאוד ברורים למי שרוצה להיכנס אליה – כל שחקן צריך להשיג את מספר הנקודות הגבוה ביותר ביחס לעמדה שלו. כלומר, אפשר להיכנס לנבחרת גם אם יש לך מחצית מהנקודות שצבר שחקן אחר בעמדה אחרת, אם אין מישהו יותר טוב ממך בעמדה שלך.
איך נקבע הדירוג? הענקנו 5 נקודות לכל אליפות, 3 נקודות לכל זכייה בגביע המדינה, נקודה לכל זכייה בגביע הטוטו (או: במפעל השלישי בחשיבותו) וחצי נקודה לכל דאבל. להלן הנבחרת:
שוער: ניר דוידוביץ' (מכבי חיפה), 44 נקודות. ניצחון מוחץ של התמנון החיפאי בעמדה הזו, עם 7 אליפויות, שני גביעים ושלושה גביעי טוטו. מי זוכר עכשיו את הקרבות עם דודו אוואט?
מגן ימני: איתן אהרוני (מכבי חיפה), 35.5 נקודות. אחרי קרב עיקש מאוד יש לנו זוכה בעמדה הלא פשוטה הזו. חמש אליפויות, שלושה גביעים, גביע הטוטו ודאבל מסדרים לאהרוני את חולצת ההרכב.
בלם וקפטן: אריק בנאדו (מכבי חיפה, בית"ר ירושלים), 60.5 נקודות. טוב, לא יכול היה להיות אחרת. הבנאדם שיחק 19 עונות וזכה ב-16 תארים. יש לו 9 אליפויות, 4 גביעים, 3 גביעי טוטו ודאבל אחד. זה המון.
בלם: אלון חרזי (מכבי חיפה, בית"ר ירושלים), 59.5 נקודות. אם ה-16 תארים של בנאדו זה "המון", מה תגידו על ה-17 של חרזי? הוא מפסיד את סרט הקפטן רק בגלל שיש לו יותר זכיות בגביע הטוטו ופחות בגביע המדינה. הרשימה המלאה: 9 אליפויות, 3 גביעים, 5 גביעי טוטו ודאבל אחד.
מגן שמאלי: מיקו בלו (מכבי ת"א), 41 נקודות. יעקב הלל תמיד נהנה מהילת "המגן השמאלי המעוטר ביותר", אבל בלו מנצח אותו בקלות, עם 5 אליפויות, 5 גביעים ושני דאבלים (הגביע של 1967 לא נחשב למכבי ת"א כדאבל, משום שהיא זכתה בו באמצע העונה הכפולה וב-1968 הייתה מחזיקת גביע אחרת).
קשר: מיכאל זנדברג (מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, הפועל ר"ג), 36.5 נקודות. לא חשבתם שאפשר להרים נבחרת כזו בלעדיו, נכון? בתוך 12 שנים בלבד זנדברג הפך למפלצת תארים: הוא זלל 5 אליפויות, שלושה גביעים (כולל עם ר"ג!), שני גביעי טוטו וחגג דאבל אחד. זה הופך אותו לקשר המעוטר ביותר בישראל.
קשר: אבי נמני (מכבי ת"א), 33.5 נקודות. בדיון הבלתי פוסק "נמני או זהבי", עדיין יש למספר 8 בעבר והפרשן והסוכן בהווה יתרון מספרי שמסדר לו את חולצת ההרכב בנבחרת הזו. נמני חגג 4 אליפויות, 4 גביעים, גביע הטוטו ודאבל, כולם עם מכבי ת"א.
קשר: גיורא שפיגל (מכבי ת"א), 33 נקודות. אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי המהנדס ממלאבס, שקטף 4 אליפויות, 4 גביעים והצמיד להם שני דאבלים במדי מכבי ת"א. הסיכוי שגיורא יבשל לשפיגלר בנבחרת כזו, אגב, לא קיים: לשי"ן השני יש בסה"כ 10 נקודות משתי אליפויות בלבד.
קשר: ניר קלינגר (מכבי חיפה, מכבי ת"א), 32.5 נקודות. קלינגר נכנס הנה על חשבון ראובן עטר, שהשיג את אותם מספרים בדיוק, רק בגלל שהקריירה של קלינגר בבוגרים הייתה קצרה בשלוש שנים מזו של עטר. שניהם זכו ב-5 אליפויות, שני גביעים, גביע הטוטו אחד ודאבל, אבל קלינגר עשה את זה ב-14 שנות בוגרים ועטר ב-17, ולכן הוא בהרכב.
חלוץ: שייע גלזר (מכבי ת"א), 33 נקודות. הקילר הגדול של שנות החמישים עם 4 אליפויות, 4 גביעים ושני דאבלים. אמנם לא מדובר במלך השערים בכל הזמנים, אבל מה זה משנה. את הכסף (ואת התארים) סופרים במדרגות.
חלוץ: נחום סטלמך (הפועל פ"ת), 33 נקודות. האיש עם הכי הרבה אליפויות שלא שיחק במכבי חיפה. השיג את אותם המספרים כמו חבריו להפועל פ"ת הגדולה ההיא, השוער יעקב ויסוקר והמגן הימני ראובן יפת, אבל על העמדות שלהם הירוקים השתלטו בלי רחמים. ראש הזהב חגג 6 אליפויות ועוד גביע, ועשה זאת תוך שמונה שנים בלבד – קצב צבירה מרשים לכל הדעות.
על ספסל המחליפים:
שוער: יעקב ויסוקר (33)
מגן ימני: ראובן יפת (33)
בלם: מרקו בלבול (35.5)
בלם: גדי ברומר (34.5)
מגן שמאלי: יעקב הלל (37.5)
קשר: ראובן עטר (32.5)
קשר: יניב קטן (32)
קשר: עידן טל (31.5)
קשר: ערן זהבי (31. אם זהבי זוכה בדאבל השנה הוא עולה ל-39 והופך לקשר המעוטר בתולדות הכדורגל בישראל. כל זכייה בתואר תכניס אותו לנבחרת על חשבון קלינגר)
חלוץ: אלי דריקס (29.5)
חלוץ: זכריה רצאבי (28)
