ברור לכולם שערן זהבי הוא שחקן העונה - במכבי תל אביב ובליגת העל. לדעתי, הוא גם אחד משחקני הליגה הגדולים שהיו כאן. קשר, שהוא מלך שערים עונה אחרי עונה. השערים המכריעים שלו, התנועה ללא כדור, הקילומטראז' על כר הדשא, האחריות ברגעים הקשים. אלה דברים שאין להם תחליף. ועדיין, הפעם חשוב לציין דווקא את אלה שמקבלים פחות כותרות וראויים למחמאות לאור הזכייה של הצהובים באליפות השלישית ברציפות.
חואן טוריחו: מאמן הכושר הראשי והאחראי על הצד הפיזיולוגי. טוריחו הביא סטנדרטים חדשים של איכות ומקצועיות למועדון, ההשפעה שלו על השחקנים גדולה מאוד.
דור מיכה: הילד הצנום התחיל לגדל כתפיים רחבות. הוא שיפר את הסטטיסטיקה שלו עם שערים ובישולים, והפך לשחקן דומיננטי שדורש מעצמו יותר. בעונה הבאה תהיה לו תחרות גדולה על ההרכב, נראה אם ימשיך באותו קו.
דור פרץ: מבחינתי, הוא החותמת הכי ראויה של פאקו. הילד רק בן 20, אבל יש לו אינטיליגנציית משחק של שחקן בן 30. נע באלגנטיות עם הכדור ואם מכבי תל אביב תבנה אותו נכון הוא יהיה המנהיג הישראלי הבא שלה.
נוסא איגיבור: אחד הזרים הכי המושמצים בעונה האחרונה הפך לאחד הברגים החשובים באליפות. אין למכבי תל אביב עוד שחקן קישור עם העוצמות שלו ואם היה שחקן של מספרים שתואמים את הנתונים שלו, הוא היה מצליח גם בבטיס ובכל ליגה גדולה.
שרן ייני: הקפטן הכי ראוי. שחקן של מאמן, מסתבר של כל מאמן. נותן שקט וביטחון בכל עמדה - בלם, מגן, קשר ואפילו בשער. אם זהבי הוא איש המספרים, אז ייני הוא איש האנרגיה והדבק בחדר ההלבשה. לא מתפשר, לא מסתפק בקיים ומעביר את זה לשאר השחקנים. המעבר שלו לוויטסה הוא כאב ראש לא פשוט עבור ג'ורדי קרויף.
צריך לציין גם את גל אלברמן וחואן פאבלו קולינאס, שנתנו עונה טובה עם עבודה שקטה, שלא תמיד זכתה להערכה. אז גם אם האליפות הזו לא מרשימה באיכות הכדורגל, אני באופן אישי מצדיע לכל השחקנים בסגל הזה - על אליפות שלישית ברצף, על הרעב לייצר תארים. דבר לא אופייני בכדורגל שלנו.
